הפריימריס בניו המפשייר, יכולים להיות לא רק ההפסד הנוסף של קלינטון, אלא נקודת השינוי הפוליטי בארצות הברית.

מקורות תיקדבקה בארצות הברית. לאחר הבחירות באייווה, בהן הילרי קלינטון הפסידה בהפרש של כמעט 8 אחוזים לבאראק אובאמה, ולמרות הצהרותיה כי היא מוכנה 'ועוד איך', are you ready?, לקרב הבא בניו המפשיר, ביום ג' 8.1, נראה, כי הסיכויים שלה להפסיד עוד פעם, גדולים יותר מאשר הסיכויים שלה לנצח.
ואם אכן זה יקרה שוב, תהיינה לכך משמעויות היסטוריות, לא רק לגבי משפחת קלינטון, שיש כבר פרשנים אמריקנים שהצמידו להם אתה התואר 'שלשלת' dynasty, למרות שמדובר רק בבן משפחה אחד שכהן כנשיא, אלא גם לגבי מערכת הבחירות של 2008 כולה.
בישראל, בה מאוהבים בשימוש הלא הנכון במילה 'מיתולוגי', ובשמות של 'מפורסמים' ששייכים לעבר, ניסו לתאר את מפלתה של הילארי, כתאונה מצערת וזמנית. אולם באייווה, ראינו לא רק איך הועם הזוהר של השם 'קלינטון', אלא גם כיצד כל המושגים הפוליטיים שהקלינטונים משתמשים בהם, נראים בידי ציבור הבוחרים האמריקנים, ובמיוחד לצעירים שביניהם, כמיושנים, וכאלה שאינם מתאימים לזמננו. 'הילארי הגיעה לאייווה עם רשימת הכביסה הפרטית שלה', אמר אחד הפרשנים, 'אבל היא שכחה בבית את הרשימה שמעניינת את קהל הבוחרים'.
התוצאות נראו בקלפי. בקרב ציבור הגילאים, מ-18 ועד 30, אובאמה הכה את קלינטון 5 ל-1. אצל הבוחרים העצמאיים הבלתי תלויים independents, אובאמה, גבר על הילארי, בקבלו 2 קולות על כל קול שקבלה. לעומת זאת, בהילארי תמכו האוכלוסיות שמעל לגיל 30 עד לגיל 65. אולם מאחר והאוכלוסייה הצעירה באייווה, שווה, ואפילו גדולה יותר מהאוכלוסייה המבוגרת, אובאמה ניצח בקלות.
מצב דומה שורר בניו המפשייר. במדינה המכונה 'מדינת הגרניט', שם 40 אחוז מכלל ציבור המצביעים הם 'בלתי תלויים' דבר הנותן לאובאמה, פלוס תמיכת הצעירים, סיכויים טובים לנצח. התפתחויות אלה, הן הרבה יותר מרחיקות לכך, מאשר התחרות האישית בין הילארי לאובאמה. הן מצביעות על שתי ההתפתחויות העיקריות הבאות בארצות הברית:
1. קהל הבוחרים האמריקני נוטש את המפלגה הרפובליקנית, (זאת אפשר היה ללמוד ממיעוט המשתתפים באירועי הבחירות אצל הרפובליקנים באייווה.) ונוטה להצביע עבור המפלגה הדמוקרטית. כלומר, הסיכויים כי לבית הלבן ייכנס בינואר 2009, נשיא דמוקרטי גדלו.
2. ציבור הבוחרים האמריקני, רוצה שינוי. נמאס לו מהיריבות שבין הרפובליקנים והדמוקרטים, נמאס לו מפוליטיקאים המייצגים את העבר. הבוחרים רוצים מועמדים המציעים להם אחדות המבוססת על רעיונות חדשים.
לכן הפריימריס בניו המפשייר, יכולים להיות גם מכריעים עבור מועמדי המפלגה הרפובליקנית. מייק האקבי, שניצח באייווה, לא עשה זאת רק מפני שהנוצרים האוונגליסטים evangelists, הצביעו עבורו, אלא מפני שנוצרים אלה, החליטו להעניש את הנשיא ג'ורג בוש, ואת הממסד של המפלגה הרפובליקנית, שהתעלמו מהם ב-8 השנים האחרונות. במילים אחרות, תומכיה עיקריים, מלבד היהודים, של ישראל בארצות הברית, בורחים מבוש.
אבל יש להם, נקודה משותפת עם הבוחרים הדמוקרטים, גם הם רוצים שינוי.
לכן ניו המפשייר יכולה להיות גם נקודת מפנה רפובליקנית. רודולוף ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, וג'ון מקקיין, שלא השקיעו מאמצים באייווה, במחשבה שהם יוכלו לנצח בניו המפשייר, יכולים לגלות שזו הייתה טעות, אלא אם כן הם יצליחו לבנות, בכמה ימים ספורים, תדמית חדשה של מנהיגים שניתקו את עצמם מהעבר, כמו באראק אובאמה, ומייק האקאבי.
מתחת לשלג הכבד באייווה, ובניו המפשייר, רוחשים שינוים גדולים, ופנים חדשים, בפוליטיקה האמריקנית.