הפרסום בוושינגטון איך טורקיה הסגירה סוכני מוסד לאיראן, אזהרה אמריקנית חריפה לנתניהו

זה לא היה מקרה, שכמה שעות לאחר שהסתיים הסיבוב הראשון בשיחות הגרעין בז'נווה בין חמש המעצמות+גרמניה ביום ד' 16.10, ומבלי שאיש יודע עד עתה מה התרחש שם באמת, וכל המקורות המערבים, בייחוד האמריקנים, פצחו בתזמורת מאוחדת, על עומקן היסודי ומבטן המרחיק לכת  "substantive" and "forward-looking", של ההצעות האיראניות שהונחו על שולחן הדיונים, כאשר וושינגטון שלחה עצה-אזהרה חמורה לישראל.
לפי עצה-אזהרה זו, על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשכוח את העבר של התוכנית הגרעינית האיראנית, ולהתרכז בעתיד. במילים אחרות, מוטב שנתניהו ינטוש את העמדה המבודדת שהוא מנסה לעטות, כמדינאי היחיד בעולם המתנגד לפשרות עליהן דנים עתה אם האיראנים בז'נווה, ולהתרגל למציאות המזרח התיכונית החדשה.
האזהרה הופיעה, ביום ה' 17.10, בצורת מאמר בעיתון 'וושינגטון פוסט' מאת העיתונאי דיוויד איגנשיוס David Ignatius, שיש לו מקורות טובים במודיעין האמריקני והוא מסתובב וכותב הרבה על המזרח התיכון.
במאמר תחת הכותרת 'טורקיה פוצצה עבור איראן את הכיסוי של רשת ריגול ישראלית' Turkey blows Israel’s cover for Iranian spy ring, מסופר כי רק בשנה שעברה, 2012, מסרו ראש ממשלת טאייפ ארדואן, וראש המוסד הטורקי ה-MIT, חאקן פידאן Hakan Fidan, למודיעין האיראני את זהותם של 10 סוכנים איראנים שפעלו עבור המוסד הישראלי.
בגלל הקלות היחסית בה אפשר לעבור את הגבול בין איראן לטורקיה, הסוכנים האלה היו נכנסים לטורקיה, ונפגשים שם, לפי איגנשיוס, עם מפעיליהם במוסד הישראלי. המוסד הטורקי הסגיר-בגד shopped had את המרגלים הישראלים למודיעין האיראני, ובכך הנחית מכה קשה על המאמצים המודיעיניים של ישראל בתוך איראן.
המאמר מציג, באור נלעג את מוסד הביון המרכזי הישראלי, כאשר הוא טוען מצד אחד, כי מרגע שראש ממשלת טורקיה טאייפ ארדון, מינה את איש אמונו חאקן פידאן, לעמוד בראש שירותי המודיעין הטורקיים ב-2010, טענו אנשי מודיעין ישראליים בפני האמריקנים, כי האיש הוא סוכן איראני וכינו אותו 'ראש תחנת ה-MOIS, מיניסטריון המודיעין האיראני באנקרה', the MOIS station chief in Ankara.
מהצד השני טוען המאמר, כי הסגרתם של הסוכנים הישראליים לידי איראן, הכתה את אנשי המודיעין הישראלים בתדהמה, לאחר שהם התקשו להאמין כי לאחר חמישים שנות שיתוף פעולה בין ה-MIT הטורקי, והמוסד בתל-אביב, טורקיה תנחית מכה מודיעינית קשה כל כך על ישראל.
במילים אחרות, אנשי המוסד הישראלי התגלו בפרשה זו כנאיביים.
בתוך המאמר מופיעות שש הנחות מדיניות-מודיעיניות גלויות, ואחת שביעית- נסתרת אבל כזו שמבצבצת בין השורות:
1. ארצות הברית אף פעם לא מחתה בפני טורקיה על הסגרת הסוכנים הישראלים לאיראן, בעיקר בגלל היחסים החמים המתהדקים בין הנשיא אובמה לראש ממשלת טורקיה ארדואן.
2. ארה''ב לא הייתה בטוחה מדוע טורקיה ביצעה הסגרה כזו לידי האיראנים.
אחת ההנחות הייתה, כי בכך ראש ממשלת טורקיה טאייפ ארדואן נקם בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על החלטתו לעצור תוך שימוש בכוחות צבאיים את האונייה הטורקית 'מאווי מרמרה'  במאי 2010 בדרכה לעזה. בהתנגשות בין אנשי חיל הים הישראלי והפעילים הפרו-פלסטינים שהיו על האונייה הטורקית נהרגו 9 טורקים.
3. למרות שנתניהו התנצל בפני ארדואן על תקרית 'מאווי מרמרה', היחסים המתוחים בין ארדואן לישראל נמשכים. 
4. ארה''ב מייחסת את כל התקרית המודיעינית הזו יותר לחוסר אמון בין טורקיה וישראל, מאשר ליחסים מודיעיניים-מקצועיים גרועים, misplaced trust, rather than bad tradecraft.
5. למרות התקרית המודיעינית הטורקית-ישראלית, והחשדות הישראליות כלפי חאקן פידאן, ארה''ב ממשיכה לשתף פעולה עם ראש ה-MIT הטורקי בנושאים רגישים. 
לארה''ב, נאמר במאמר ב'וושינגטון פוסט', 'פרקטיקה ארוכת ימים של הפרדה בין נושאי מודיעין, ומהלכים מדיניים מהותיים', This practice of separating intelligence issues from broader policymaking is said to be a long-standing U.S. approach.
6. כל ההתרחשויות האלה כותב דיוויד איגנשיוס, הן חלק מהשינויים המהפכנים אותם הוא מכנה kaleidoscopic changes, העוברים על המזרח התיכון, בהם מדינות כמו ישראל, טורקיה, איראן, ערב הסעודית, ומצרים, מחפשות לעצמן, בדרכים מדיניות גלויות, אך גם בצורה חשאית, בריתות במזרח התיכון המשתנה ללא הרף.
המסקנה השביעית המבצבצת מבין השורות היא, כי מטוב שנתניהו, הממשיך לספוג מהלומות מדיניות ומודיעינית בגלל הריב שלו עם טאייפ ארדואן, ישנה את מהלכיו, וכמו ארצות הברית יתעלם מהמציאות שהיא קרה ואכזרית, ויתחיל להתרגל למזרח תיכון, בו ארצות הברית ואיראן מתחילות לשתף ביניהן פעולה.
כרגיל בעולם המודיעין והריגול, ישנה תמיד עוד מסקנה שכבה נוספת.
אין ספק כי המאמר ביום ה' 17.10, ב'וושינגטון פוסט' של דיוויד איגנשיוס David Ignatius,  הוא מאמר תגובה למאמר אחר שהתפרסם ב- 10.10, בעיתון אמריקני לא פחות חשוב 'הוול סטרייט ג'ורנאל'' WSJ, תחת הכותרת: 'מרגל העל הטורקי מתכנן את ערוץ עצמאי משלו בסוריה'  Turkey's Spymaster Plots Own Course on Syria.
במאמר מצוטט מי שהיה שגריר ארה''ב בטורקיה ג'יימס ג'פרי James Jeffrey, המגדיר את פידאן חקאן, 'כפנים החדשות של המזרח התיכון, Hakan Fidan is the face of the new Middle East.  במאמר נאמר עוד, כי בניגוד למדיניותה של ארצות הברית, מנסה חקאן פידאן באחרונה לספק לארגונים הקשורים עם אל קעידה והנלחמים בסוריה, נשק ותחמושת.
במאמר  ב'וול סטרייט ג'ורנאל', נאמר עוד, כי שלושה ראשי שירותי מודיעין מנסים לעצב מזרח תיכון חדש.
השלושה הם: פידאן חקאן הטורקי, הנסיך באנדר בין סולטן הסעודי, והגנרל קסאם סוליימאני, ראש מערך המודיעין והטרור האיראני-גדודי אל קודס.  
שמו ומקומו של ראש המוסד הישראלי תמיר פרדו, נעדרים.