הצעת אבו מאזן למשאל עם העלתה את ההתנגשות המזוינת בין הפת"ח לחמס מדרגה נוספת.

תיקדבקה: יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן אמר ביום ה` 25.5, בדיאלוג הלאומי הפלסטיני, שהוא נותן לחמס ולכל הפלגים הפלסטינים 10 ימים להסכים לנוסחת `מכתב האסירים` שחיבר מרואן ברוגתי עם כמה מהאנשים המרכזיים של החמס והג`יאהד האיסלמי הכלואים בבתי סוהר ישראלים. `מכתב האסירים` אומר כי צריך להסתפק בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, וכי `ההתנגדות הפלסטינית` כלומר הטרור תימשך רק נגד הישראלים בגדה המערבית אבל לא נגד מטרות בישראל. כן אומר המכתב כי על כל הפלסטינים לקבל ולקיים את כל ההסכמים עליהם חתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל או גורמי חוץ.
אבו מאזן הודיע גם כי אם לא תושג הסכמה בינו ובין שאר הארגונים הפלסטינים, הכוונה כמובן לחמס ולג`יהאד האיסלמי, על אימוץ מכתב זה, הוא יבצע תוך 40 יום משאל עם האם לקבל או לדחות את `מכתב האסירים` כמדיניות המוצהרת והמוסכמת של הרשות הפלסטינית.
על פניו יש כאן מהלך עוקף חמס, בוש ואולמרט, ומהלך שיכול להביא בסופו של דבר להפלת ממשלת החמס וחידוש העזרה הבינלאומית לפלסטינים. אולם הדברים הם הרבה יותר מסובכים.
אם אבו מאזן היה נותן הצהרה זו מיד לאחר ש`מכתב האסירים` נכתב והופץ לפני שלושה חודשים, במרס, כאשר העימות בינו ובין החמס היה עדיין בצעדיו הראשונים יכול להיות שהייתה לו השפעה מסוימת על מהלך הדברים. אבל לבוא עכשיו, בסוף חודש מאי, שלושה שבועות לאחר שהחמס קבל כבר החלטה אסטרטגית להביא את העימות בינו ובין אבו מאזן והפת"ח להכרעה ברחוב הפלסטיני, אפילו במחיר התנגשות מזוינת, ולנסות לומר שהוא זה שיקבע מעכשיו את כללי המשחק, זה קצת מאוחר ולא מעשי.
החמס, שבידו מצויה השליטה בממשלה הפלסטינית, ומתנגד למהלך הזה של אבו מאזן, יכול לטרפד אותו בקלות על ידי זה שלא יערוך כל הכנות לקראת משאל העם, ובכל מקום בו יוצבו קלפיות יפתחו כוחותיו במהומות או באש. וזה בדיוק מה שקרה ביום ה` ברצועת עזה מיד לאחר פרסום דבריו של אבו מאזן. ברחובות עזה פרצו קרבות אש בין החמס והפת"ח.
לכן הדבר המעשי היחיד שיכול להתפתח מהצעד של אבו מאזן, הוא עליית מדרגה נוספת לקראת העימות המזוין הנראה כעת פחות ופחות נמנע בין החמס והפת"ח. במילים אחרות, מדובר במלחמת אזרחים פלסטינית. המקורות הפלסטינים של תיקדבקה מדווחים כי בהכנות ששני הצדדים עושים לקראת עימות זה, ידם של אנשי החמס על העליונה. בעוד שאצל הפת"ח מורגש רפיון, ולא קיימת התייצבות מלאה של אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים מאחורי אבו מאזן, מצליח החמס להכשיר במהירות יחידות מזוינות לפעולה. ביום ד` 24.5 הזרים החמס לרחובות עזה יחידה נוספת של 500 איש שסיימו את אימוניהם. ביום ראשון 28.5, מתכוון החמס להזרים 500 לוחמים נוספים.
במצב כזה של עניינים אבו מאזן יכול לגלות מהר כי מילים בדיאלוגים לאומיים אינן מספיקות להכריע מאבקים. עתה אבו מאזן זקוק למי שיבצע את המהלך הפוליטי החדש שלו, אחרת הוא יתפוגג.
לתוך כל הקלחת הרותחת הזאת קופצים ביום ה` בערב ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון עמיר פרץ, אשר מורים, מתוך להט יתר להראות לממשל בוש כי הם מוכנים לדבר ולעזור לאבו מאזן, לאפשר להעביר לפלסטינים תומכי אבו מאזן, במקרה זה מדובר על גדוד מכוח 17, נשק ותחמושת. זו כמובן מחווה ריקה וחסרת חשיבות. תומכיו של אבו מאזן ברצועה אינם זקוקים לעוד נשק, ובעת המאבק עם החמס הם בוודאי אינם זקוקים לנשק שבא מידי ישראל. הידיעה ששודרה בערב כאילו כל גורמי הביטחון הישראליים הסכימו לצעד זה בלשון עדינה, איננה נכונה. רוב צמרת הפיקוד של צה"ל וכל השב"כ. הם נגד.