הקרבות הצבאיים והפוליטיים ביום הראשון של מבצע `אלוני הבשן` היו קרבות גישוש ראשונים גם אצל הישראלים, וגם אצל החמס.

תיקדבקה. שר הביטחון עמיר פרץ אמר ביום ה` 6.7, שהיה היום הראשון של הקרבות במבצע `אלוני הבשן`, וחזר על כך ביום שישי 7.7, כי אין `לנו כוונה לטבוע בביצה של עזה`. אלוף פיקוד דרום האלוף יואב גלנט, אמר כי `כוחות צה"ל לא ישהו ברצועה זמן ארוך`. סעיד סיאם שר הפנים הפלסטיני קרא למנגנוני הביטחון הפלסטינים המונים קרוב ל-45 אלף איש נושאי נשק, לבוא ביום ו` 7.7, להלחם מול הכוחות הישראלים הקטנים הפועלים ברצועה. המשותף לשלוש הצהרות אלה היה שלשותן היו לא מציאותיות, בייחוד אם בודקים את תוצאות היום הראשון של הקרבות.
לישראל היה הרוג אחד, חייל צה"ל סמ"ר יהודה באסל בן 21, ז"ל ממושב ינון, שנפגע מירי צלף פלסטיני, ועוד 2 פצועים. לפלסטינים היו כ-40 הרוגים וכ-80 פצועים. רובם נפגעו מירי טילים של מסוקים או מזלטים ישראליים.
הקרב שהתחולל ביום ה` היה על אזור אחד קטן באל עטטרה שבמבואות הצפוניים של בית להייה, זה היה קרב גישוש ראשון בין שני כוחות לא שווים. צה"ל רצה לראות מבעד לחרכי הטנקים ועל המסכים האלקטרוניים שהקרינו תמונות משדה הקרב איזה מלכודות הפלסטינים הכינו לו. הפלסטינים רצו לראות האם צה"ל יעז וייכנס עם הטנקים שלו אל תוך השטחים הבנויים? במקום טנקים הכניסו הישראלים למערכה חייל רגלים משוריין בחיפוי טנקים ומסוקים, של חיילי חטיבת גולני, שביצעו טיהור של חוות חקלאיות ובתים מפוזרים בכניסה הצפונית של בית להייה. ההערכה הישראלית הייתה כי באזור זה יש ריכוז גדול מחבלים, ושל חוליות יורי קסאם. בערב כאשר החשיכה השתררה, התחילו שני הצדדים להבין כי אם המערכה תמשך, היא תשא צורה שונה לגמרי מאשר הם חשבו ותכננו מראש.
מאחר ויום הקרבות הסתיים בירי כבד של 13 טילי קסאם על שדרות, דרום אשקלון, וישובים אחרים בנגב המערבי, הבין הפיקוד של צה"ל , כי איום על שכונה אחת בבית להייה, לא יפסיק את ירי הקסאמים. להפך, הוא רק יגביר אותו. לכן, במקום לצאת מהרצועה לאחר זמן קצר, תתרחב ביום ו` הפעולה של צה"ל באזור בית להייה משכונת אל עטטרה, גם אל שכונת סלאטן. לפי תוכנית הפעולה המקורית של צה"ל, תסתיים בכך, בשלב הזה, הפעולה באזור בית להייה. הכוחות יצאו מהאזור, ואז לאחר הפסקה קצרה תחל פעולה צבאית ישראלית דומה באזור אחר ברצועה. כוחות דומים לאלה שנכנסו ביום ה` בצפון הרצועה, יכנסו דרך מעבר כיסופים למה שהיה פעם כביש 242 וצומת קטיף. ויבצעו שם טיהור דומה. ביום ו` תיאר הרמטכ"ל הישראלי רב אלוף דן חלוץ, את הטקטיקה הישראלית, כמהלך שצריך להביא את הפלסטינים להבין כי להמשך ירי הקסאמים לעבר ישראל ולהחזקתו של החייל החטוף גלעד שליט, יש מחיר גבוה מאוד.
לכן כבר ביום ה` 6.7 תפסו ראשי החמס , הנמצאים כולם במחתרת, כי כאשר ישראל מדברת על פעולה `שקולה, מדודה, ומדורגת`. היא מתכוננת ליצור מצב בו היא תכבוש כל פעם חלק נוסף של הרצועה, בנימוק כי משם ירו טילים. זו הסיבה מדוע בשעות הראשונות של הקרב ביום חמישי בסביבות השעה 10 בבוקר החליטו החמס, הג`יהאד האיסלמי, וועדות ההתנגדות להתחיל להתנגד בכוח לתנועות הצבאיות הישראליות.
לשלושת הארגונים האלה אין צבא מסודר המסוגל להקים קו חזית או לבצר שכונה ועיר ולהלחם בה כפי שהסונים ואל קעידה נלחמו בפאלוג`ה שבעיראק, או כפי שהם נלחמים כיום ברמאדי. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לנסות לעכב בעזרת אש לא יעילה ביותר את חיל הרגלים הישראלי המשוריין ואת הטנקים המחפים עליהם. אבל גם במצב כזה מצא צה"ל את עצמו לא בחזית אחת מול הפלסטינים כי אם בחזית ישירה מול שלושת ארגוני הטרור המוסלמיים המובילים של רצועת עזה, כאשר הפת"ח גדודי אל אקצא, החזיתות הפלסטיניות השונות, ומנגנוני הביטחון הפלסטינים, עומדים מהצד ואינם מתערבים.
זו היא כבר מלחמה מסוג ואופי אחר לגמרי. לפני שצה"ל ממשיך בפעולה, הצמרת המדינית, הצבאית, והמודיעינית הישראלית, צריכים להחליט, עד איזה נקודה הם מוכנים ללכת עם המהלך הצבאי של `אלוני הבשן`? האם הם מוכנים לכתוש ארגונים אלה עד הסוף? מה יהיה קצב הכתישה? האם תהייה מהירה או איטית? ומה תהיינה תוצאותיו של מהלך כזה לא רק לגבי ישראל אלא גם לגבי השלטון ברשות הפלסטינית? יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן למשל, שנעלם לגמרי מזירת ההתרחשויות, כבר נקט ביום ה` צעדים לקראת התפתחות כזו. בנצלו את רעם התותחים והטילים הוא ביטל מבלי שאיש ישים לכך לב את משאל העם שהוא הכריז על `מכתב האסירים`. וגם הודיע לראשי החמס כי הוא איננו מוכן לחתום יותר על ההסכם לשיתוף פעולה שהחמס והפת"ח הגיעו אליו לפני פרוץ משבר חטיפת גלעד שליט. על פנייה חשאית ישראלית אליו שיפרסם הודעה האומרת כי קריאתו של סעיד סיאם לכוחות הביטחון הפלסטינים לבוא להלחם היא קריאה לא חוקית, אבו מאזן ענה שהוא ישקול את הדבר, אבל מאז לא שמעו ממנו בירושלים דבר. לקראת חידוש הקרבות ביום ו`, שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, מצאו את עצמם אפופים בערפל הקרב שהם עצם יצרו. צה"ל הבין שבינתיים מבצע `אלוני בשן`, לא קירב את שחרורו של גלעד שליט, ולא הפסיק את ירי הקסאמים. ואילו החמס הבין לפתע, שייתכן כי הוא עומד בפני הקרב בו יוכרע אם הוא ימשיך להתקיים או לא?

Print Friendly, PDF & Email