הקרב בין מחנה ראש הממשלה אהוד אולמרט, והמערכת המשפטית והמשטרתית.

המקורות של תיקדבקה: המצב בו שני מחנות, מחנה ראש הממשלה, והמערכות המשפטית והמשטרתית יודעות במה מדובר, ומנהלות ביניהן מלחמה, בעוד שלציבור אסור לדעת את פרטיה, הוא מצב בלתי נסבל ובלתי דמוקרטי. שני המחנות יוצרים אשליה, כי המדובר בתקופת זמן קצרה של כמה ימים עד אשר התמונה תתבהר, אולם זו הטעייה מכוונת. אין כל ביטחון בכך כי פרשת אולמרט לא תיגרר לאורכם של שבועות או אולי אפילו חודשים רבים.
חוגים פוליטיים ומשפטיים: מדיניות והתנהגות המשטרה בפרשת ראש הממשלה אהוד אולמרט, יוצרת מצב בלתי נסבל במדינה דמוקרטית, בה הדרגים הממשלתיים, המשפטיים, והמשטרתיים, מונעים מהציבור לדעת את הפרטים החיוניים לגבי המצב הפוליטי בו מדינת ישראל נמצאת.
ביקורת חריפה ביותר נמתחת בחוגים משפטיים ותקשורתיים על נשיאת מועצת העיתונות השופטת לשעבר דליה דורנר על שהיא נמנעת מלהגיש בג"צ על החלטת בתי המשפט להטיל איפול גורף על הפרשה. כלי תקשורת שפנו אל בתי המשפט בבקשה להסיר את צו איסור הפרסום על פרשת אולמרט, נדחו.
חוגים משפטיים אומרים כי דבריו של מפכ"ל המשטרה רב ניצב דודי כהן, ביום א' 4.5, בהם קבע כי טובת החקירה קודמת לזכות הציבור לדעת, הם דברים מסוכנים ביותר, אומרים חוגים אלה. המשטרה יכולה לנהל חקירה חשאית, אולם מרגע שדבר החקירה נחשף והובא לידיעת הציבור, אי אפשר יותר לחסום את זכות הציבור לדעת.
גם דבריו התמוהים של מפכ"ל המשטרה, המעידים על חולשה, כי הוא מאמין בניקיון כפיהם של קציני המשטרה וביושרם, הם דברים מוזרים ביותר. המדובר בניקיון כפיו וביושרו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולא בקציני משטרת ישראל.
המשטרה או פרקליטות המדינה, שרק משורותיהן דלפה הידיעה, אינם יכולים להסתיר את המחדל שלהם, באמצעות צווים מבית משפט, ובכך למנוע מהציבור מידע על המתרחש. במקום זה, מחוללת במדינה חרושת שמועות, שככל שיחלוף הזמן, רק תרחיף.
היום כבר ברור, כי כבר משבוע שעבר כאשר המשטרה חקרה את ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר שולה זקן, ולפי כמה מקורות, היא לא הייתה היחידה שנחקרה בפרשה זו, ונושאי וכיוון החקירה, והמעורבים בה, היו כבר ידועים וברורים לאהוד אולמרט. אפשר וצריך להניח כי לאחר מכן אולמרט לא ישב בחיבוק ידיים, וכי הוא עשה כמה צעדים להגנתו שיחסמו או יכבידו על חקירת המשטרה.
כך שלטענת המשטרה כי פרסום כלשהו בפרשה יכול לחבל בה, איננה מתקבלת על הדעת. אפשר וצריך להניח כי האנשים שמשטרה חוששת כי הם ימלטו מידיה, או שיתאמו, או ישמידו ראיות, כבר עשו זאת.
לפי מדיניות והתנהגות המשטרה, אשר נקבעה ביום ו' 2.5, על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ופרקליט המדינה משה לדור, מתנהלת ברגעים אלה תחרות קשה בין המשטרה ובין אנשיו של ראש הממשלה מי יגיע ראשון אל המקורות והחומרים הקשורים בפרשה. במילים אחרות, המערכות המשפטית והמשטרתית סבורות או חושדות כי סביבתו של ראש הממשלה, או אולי אפילו הוא עצמו, מנסים להעלים ראיות, ללחוץ על עדים פוטנציאלים, או לשבש את החקירה.
גם הפרסומים על חקירתה המתמשכת של שולה זקן, ועל שתיקתה, מעידים כי זה הכיוון. נחקר יכול לשתוק בעת חקירה רק באם הוא טוען כי דבריו יכולים להפליל אותו. אפשר וצריך להניח גם כי שולה זקן שותקת כדי לאפשר לחוגים אחרים המעורבים בפרשה להרוויח זמן. אפשרות אחרת היא, שתחולל רעידת אדמה פוליטית בישראל בממדים גדולים, כאשר המשטרה והפרקליטות, יצליחו לשכנע את שולה זקן לעמיד את עצמה במחנה נגד אהוד אולמרט.
המצב בו שני מחנות, מחנה ראש הממשלה, ומחנה המערכות המשפטית והמשטרתית יודעות במה מדובר, ומנהלות ביניהן מלחמה, שלציבור אסור לדעת את פרטיה, הן מצב בלתי נסבל ובלתי דמוקרטי. שני המחנות יוצרים אשליה, כי המדובר בתקופת זמן קצרה של כמה ימים עד אשר התמונה תתבהר, אולם זו הטעייה מכוונת. אין כל ביטחון בכך כי הפרשה הזו לא תיגרר לאורכם של שבועות או אולי אפילו חודשים רבים.