הקרב המדיני הגדול מגביר את הסיכויים להתלקחות ישראלית-פלסטינית
יש הרבה הפרזה ודרמטיות מנופחת בתיאורים על הקרב המדיני הגדול העומד להתחולל בסוף השבוע הזה באו''ם בשאלה ההכרה במדינה פלסטינית. לא מועצת הביטחון ולא עצרת האו''ם יקבלו בסוף השבוע הזה החלטה כזו.
הצפי הוא, כי מזכיר האו''ם באן קי מון כבר סיכם עם האמריקנים כי הוא יקפיא, או במילים יותר דיפלומטיות ישקול מה לעשות בבקשה הפלסטינית במשך כמה שבועות, ולפי כמה מקורות, כמה חודשים, לפני שיחליט להעביר אותה למועצת הביטחון.
במילים אחרות, אי אפשר להיות היום בטוח, כי מי שמתחייב השבוע להצביע במועצת הביטחון בעד או נגד ההצעה הזו, או כמו ארה''ב להטיל עליה ווטו, ישמור על עמדה זו גם כאשר בקשת הפלסטינים תגיע סוף סוף לדיון במועצת הביטחון ולהצבעה, בתחילת 2012.
חודשיים שלושה הם זמן רב במזרח התיכון, בייחוד בתקופה זו של המרד הערבי, ואיש איננו יודע איזה מאורעות ותהליכים יכולים להתרחש בתקופה זו.
כבר עתה ברור , כי העצרת הנוכחית של האו''ם לא תגיע לדון בבקשה הפלסטינית, והדבר יצטרך להידחות, או לעצרת הבאה, או לכינוס מיוחד של העצרת, דבר שגם הוא נתון בידי מזכיר האו''ם, שבדרך כלל איננו מבצע צעדים כאלה מבלי שהוא מתאם אותם קודם לכן עם הבית הלבן.
לכן הדבר היחיד המעשי שאפשר לומר בוודאות השבוע ,גם לאחר שיו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יישאו את נאומיהם בעצרת האו''ם ביום ו' 23.9, כי הקרב המדיני הקשה הוא לא שלהם, כפי שהם מציגים, אלא של ארצות הברית, אשר עליה הצליחו הישראלים והפלסטינים לכפות את התפקיד העיקרי של הדיפת, או קבלת הבקשה הפלסטינית לאו''ם להכיר במדינה עצמאית בגבולות 1967. עובדה זו מצביעה לא על כוחם של הישראלים, או יריביהם הפלסטינים, אלא על חולשתו של ממשל הנשיא באראק אובמה, הדוחפת את וושינגטון למצבים אבסורדיים.
בנאומו ב-19 במאי על המזרח התיכון קרא הנשיא באראק אובמה, לנסיגה ישראלית ולהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, ואפילו לא העמיד תנאי כי מדינה זו תהייה מפורזת צבאית. חמישה חודשים לאחר מכן הוא מפעיל את עוצמתו, כובד משקלו, ואת כוח הווטו האמריקני, כדי לעצור קבלת החלטה כזו במועצת הביטחון. אין טעם וצורך להזכיר כאן טעויות מדיניות נוספות של הנשיא אובמה שהביאו למצב זה, כמו דרישתו האולטימטיבית, בשנים 2009 ותחילת 2010 מישראל, להפסיק את הבנייה בהתנחלויות. דרישה ממנה אובמה הסתלק, אבל השאיר אותה עד היום על הבמה הפוליטית כאחת מהסיבות העיקריות מדוע אבו מאזן איננו מוכן למו''מ עם ישראל.
חוסר היכולת של הקוורטט המזרח התיכוני, המורכב מנציגי ארה''ב, רוסיה האיחוד האירופאי, והאו''ם, שהיה עד עכשיו הגוף העליון לעיצוב קונצנזוס בינלאומי לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, להגיע השבוע להחלטה איך לטפל בקשה הפלסטינית להכיר בהם כמדינה, מצביע שוב לא רק על חולשתה של ארצות הברית, אלא על כך כי ארצות הברית, אירופה והאו''ם, מתחילים לשלם את מחיר המלחמה בלוב.
מוסקבה בולמת עתה בכוונה תחילה כל תזוזה מדינית מערבית במזרח התיכון, בגלל מה שהיא מגדירה המעורבות הצבאית הישירה של ארה''ב ואירופה בכיבוש לוב, בניגוד להחלטות מועצת הביטחון.
אפשר היה לראות את המדיניות הרוסית הזו, עוד קודם לכן בטרפוד כל החלטה שהיא במועצת הביטחון נגד הדיכוי האכזרי של המרד הסורי על ידי בשאר אסד. הרוסים טוענים, כי הם לא יסכימו לחזרה על התסריט המערבי הלובי בסוריה.
במילים אחרות, מוסקבה דוחפת את הדיון בבקשה הפלסטינית, בכוונה תחילה כדי לגרום לכך שארצות הברית תטיל ווטו על הצעת ההחלטה הפלסטינית. צעד כזה יעמיד את וושינגטון בעמדה בו היא מתנגדת לעצמאות הפלסטינית, בעוד שהיא מדברת גבוה על תמיכה בזכותם של הערבים להתמרד בשליטיהם כדי להשיג עצמאות. זו הדרך של מוסקבה, המתואמת עם אבו מאזן, לגרום לכך, כי וושינגטון תאבד ממעט האמינות שנשארה לה בימים אלה בעולם הערבי.
במצב כזה של הסתבכות פוליטית שבינתיים לא נראה לה מוצא, פונות וושינגטון ואחריה ירושלים, אל לשון האיומים.
מקורות בבית הלבן אומרים כי אם אבו מאזן לא יידחה את הגשת ההצעה הפלסטינית לאו''ם, תנקוט ארה''ב בצעדים קשים נגד הרשות הפלסטינית. במילים אחרות, ארה''ב תפסיק להעביר לפלסטינים את כספי העזרה הכלכלית והצבאית, בסך של חצי מיליארד דולר בשנה. ישראל מאיימת גם היא באותו שוט, ושר האוצר יובל שטייניץ אמר ביום ג' 20.9, כי הוא יציע לממשלה להפסיק להעביר לפלסטינים את כספי המיסים שישראל גובה עבורם.
מול האיומים האלה מעמידים אבו מאזן ואנשיו פנים אמיצות, ואומרים כי הם לא יירתעו מהמהלך באו''ם, מאחר ומדינות ערב הבטיחו להם את סכומי הכסף האלה.
אולם המנהיגים הפלסטינים יודעים היטב, כי מלבד הסעודים ומדינות המפרץ הערביות, שספק גדול באם הם ינקטו בצעד כזה, אין אף מדינה ערבית אחת שיכולה לתת להם כיום כספים. כולן שקועות במרד הערבי, ולא בנושא הפלסטיני.
זו היא הנקודה בה המהלך של אבו מאזן באו''ם יכול להפוך ממהלך מדיני למשחק באש שתתפרץ בשטח.
קיימת אפשרות כי פסטיבל העצמאות שאבו מאזן ואנשיו ארגנו השבוע מהקופה הפלסטינית שהיא כבר חצי ריקה, אשר יגיע לשיאו ביום ו' 23.9, בעת נאומו של המנהיג הפלסטני באו''ם, ואשר יימשך בשבת 24.9, יהפוך להפגנות אלימות של הפלסטינית ולהתנגשויות דמים עם כוחות הביטחון הישראליים. אפשר וצריך להניח כי החמס, הג'יהאד האיסלמי והחיזבאללה, אפילו מבלי שיקבלו לכך הוראות מדמשק ומטהרן, ינסו להפוך את החגיגות של אבו מאזן ואנשיו לפלטפורמה נוחה לפעולות טרור, במטרה לא רק לפגוע במטרות ישראליות, אלא בעיקר כדי לטרפד את המהלך הפלסטיני באו''ם, אליו הם מתנגדים.
הצפי לגבי החודשים הקרובים הוא לא פחות עגום. כאשר הפלסטינים ברחוב שיחגגו בסוף השבוע הזה, ייווכחו לדעת בעוד חודש או חודשיים, כי הבקשה הפלסטינית לעצמאות באו''ם עדיין תקועה ואיננה זזה לשום כיוון, ואין מי שישלם להם משכורות, בגלל צעדי העונשין האמריקנים והישראליים, הם יכולים להפנות את זעמם גם כלפי אבו מאזן וגם כלפי ישראל. בהתפתחות כזו איש איננו יודע כיצד סוריה, בה המרד נגד אסד הולך ומדוכא, חיזבאללה בלבנון, ואיראן באמצעות החמס והג'יהאד האיסלמי, יחליטו לפעול.
זו הסיבה מדוע זמן קצר מאוד לפני יציאתו ביום ד' 21.9 לפנות בוקר לארה''ב, עיכב ראש הממשלה בנימין נתניהו את המראת המטוס ב-45 רגע בגלל דיון דחוף שקיים עם הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ בשדה התעופה.