הריגתם של 10 חיילי מרינס בעיראק, מצביעה על הסתירה שבין המדיניות והטקטיקות האמריקניות, והמציאות בשטח.

מיוחד ובלעדי למקורות הצבאיים ובעיראק של תיקדבקה: הידיעה שפורסמה ביום ו` 2.12, בערב על מותם של 10 חיילי מרינס אמריקנים ופציעתם של 11 אחרים ליד פאלוג`ה בעיראק, כאשר זירת מטענים שהייתה מורכבת מפגזי ארטילריה התפוצצה ליד סיור רגלי של המרינס, לא יכלה לבוא בעיתוי גרוע ביותר לנשיא ג`ורג בוש. התקרית התרחשה ביום ה` אחה"צ, יום אחד לאחר שהנשיא הופיע ביום ד` 30.11, בנאום לאומה אותו הגדיר `התוכנית לניצחון.` אולם התקרית החמורה הזו רק מצביעה שוב הפעם כי לנשיא ולראשי הצבא האמריקני אולי יש תוכנית ורצון לנצח, דבר שאיש אינו מפקפק בכך, אולם הם נתקלים בארבע בעיות מרכזיות
1. אין לאמריקנים בעיראק את כמויות הצבא הדרושות כדי להשיג ניצחון כזה.
2. האופטימיות אותה ניסה הנשיא בוש לשדר בנאומו לפיה הצבא וכוחות הביטחון העיראקים מתקדמים באימונים שלהם, לקראת השלב בו הם יוכלו לקחת על עצמם בקרוב את השליטה על אזורים הולכים וגדלים בעיראק מידי הצבא האמריקני, היא אשליה סטטיסטית שאין מה לסמוך עליה. אם משווים את גודל הכוחות העיראקים הפועלים כיום ליד או ביחד עם הצבא האמריקני, הנשיא צודק. ישנם היום הרבה יותר גדודים עיראקים מבצעיים מאשר לפני שנה. אולם לגדודים אלה אין מפקדות אזוריות עיראקיות, אין להם כלי נשק כבדים עיראקיים, אין להם סיוע אווירי של מטוסים ומסוקים עיראקים, ומעל לכל אין להם מערכת מודיעין, שבלעדיה שום כוח צבאי מודרני אינו יכול לפעול. בכל אלה העיראקים נשענים על האמריקנים. תעבורנה שנים רבות עד שלעיראקים יהיו מערכות כאלה והם ידעו איך להפעיל אותן.
3.בעיה חמורה אחרת היא החדירה המודיעינית של הגרילה הסונית העיראקית ושל אל קעידה אל כל רמות הצבא וכוחות הביטחון העיראקים. החל מהיחידות הפועלות בשטח ועד למפקדות והמיניסטריונים העיראקים השונים הפועלים בבגדאד. גם לגרילה וגם לאל קעידה יש מודיעין טוב ויעיל יותר מאשר לאמריקנים ולעיראקים.
4. וזו אולי הנקודה החשובה ביותר. קיים פער גדול בין המטרות הפוליטיות שהנשיא ג`ורב בוש רוצה להשיג בעיראק, ובמרכזן מדינה עיראקית מאוחדת ודמוקרטית, ובין המציאות בשטח. הנשיא מציג ובצדק את ההתקדמות הגדלה שהושגה בבחירות הדמוקרטיות ובמשאלי העם בעיראק, אולם תהליכים אלה מנותקים לגמרי משורה של תהליכים אחרים הקורים בשטח, ובראשם חלוקתה של עיראק לשלוש מדינות חצי עצמאיות, שיעית, כורדית, וסונית, שהאינטרסים שלהן נוגדים. רק השבוע התברר כי בעת ביקורו של נשיא עיראק ג`אלל טאלבני בטהרן, הוא חתם עם האיראנים הסכם לפיו הנפט משדות הנפט הצפוניים של עיראק ליד קירקוק, יועבר ברשת של צינורות שיונחו לאורך למעלה מ-500 ק"מ לזיקוק בבתי הזיקוק האיראנים בעבדאן, שבמחוז חוזיסטן בדרום איראן. איש לא ידע או שמע מראש לא בוושינגטון או בבגדאד על אפשרות כזו כי הסכם כזה עומד להיחתם, וגם בעת כתיבת שורות אלה לא ברור, אם טאלבני חתם על ההסכם כנשיא עיראק, או כאיש אשר כוחותיו המשתייכים למפלגה הכורדית PUK, שולטים בשדות הנפט של קירקוק. במילים אחרות בעוד הממשל של ג`ורג בוש והצבא האמריקני מנסים לבנות את הדמוקרטיה בעיראק, המנהיגים הפוליטיים העיראקיים מפרקים דמוקרטיה רופפת זו לחלקים המתאימים לאינטרסים האישיים, הלאומניים, והדתיים שלהם.
ברווח הזה הקיים בין השאיפות האמריקנית, והמציאות הפוליטית הקיימת בשטח חודרים הגרילה הסונית ואל קעידה, כאשר פעולותיהם מכוונות בראש ובראשונה להרחיב ולהעמיק את הסדקים שבין הגורמים העיראקים השונים.
אותו מצב קיים בדרך טיפולו של הממשל האמריקני ביחסים בין ישראל והפלסטינים. התוצאה האסטרטגית היחידה עד כה מהנסיגה הישראלית מרצועת עזה ומתוכניותיו של הממשל לבנות בעזה כלכלה שתאפשר לרצועה לעמוד בפני עצמה, הביאו בינתיים, לחדירת גורמי טרור מאזורים אחרים במזרח התיכון, ולהתחזקות גורמי הטרור הפלסטינים השונים ברצועה, ומה שגרוע יותר לחדירתם של גורמי אל קעידה לתוך רצועת עזה והצבתם על הגבולות הדרומיים של ישראל.