הרמטכ"ל לשעבר של צה"ל רב אלוף במיל. דן חלוץ. עוף מוזר, זיכרון קצר.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: דבר אחד ברור אפשר לקבוע מרסיסי-קטעי עדותו של הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף במיל. דן חלוץ שפורסמו ביום ה' 10.5 . לעומת עדויותיהם של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון עמיר פרץ מדובר בעדות רצינית, שאפשר להסכים או להסכים עם עקרונותיה והדברים המרכזיים הנאמרים בה, אולם ללא ספק מדובר בעדות מקצועית. מאחר ורוב הקטעים הנוגעים לפעולת הצבא במלחמה הוצאו מהחומר המתפרסם על ידי הצנזורה, אין כל אפשרות לנסות לנתח ולהגיע למסקנות לגבי השאלה איך נראו מהלכי המלחמה בעיניו של המצביא הצבאי שניהל אותה, והמטכ"ל אשר מתחתיו.
לכן לא נותר אלא לדון באיש עצמו דן חלוץ. ובהקשר לכך צריך לציין 5 נקודות בולטות.
1. הופעתו של דן חלוץ בפני ועדת וינוגרד התקיימה ב-28.1, 10 ימים לאחר שהגיש את התפטרותו מתפקיד הרמטכ"ל. בעדות מורגש כי המדובר באדם עייף, אולי אפילו קצת מובס אישית וצבאית, שלמעשה כבר לא אכפת לו. בעדות מורגש כי לדן חלוץ לא היה אכפת במיוחד מחברי הוועדה ומה בדיוק הם חושבים עליו. דבר זה בולט במיוחד בתגובתו של חלוץ לדבריו של השופט וינוגרד שאמר לו כי מה שמפריע לי בכל התיאור שלך הוא שאין בכל התקופה הזו של תחילת המלחמה מצב בו אתה בא לראש הממשלה או לממשלה ואומר להם זו התוכנית שלי ואת זה אני עומד לבצע. חלוץ השיב במילה אחת נכון! כאשר וינוגרד המשיך ללחוץ בנקודה זו אמר חלוץ: אתה צודק אדוני השופט.
מכך נובעות שתי מסקנות חשובות:
א. הרמטכ"ל לשעבר לקח על עצמו את האחריות הבלעדית על ניהול המלחמה. ב. דבריו של חלוץ סותרים את דבריהם של אולמרט ופרץ בפני הוועדה, שניסו בעדויותיהם לתאר את התפקיד החשוב שהם מילאו בניהול המלחמה.
2.מי שקורא בעיון ובתשומת לב מרובה את דבריו של דן חלוץ ואת המבנה של המשפטים שלו, לא מתקשה להבין מדוע הדרגים הפיקודיים שמתחתיו, ובייחוד בדרגי השדה לא הבינו את ההוראות שירדו ממנו אל שדה הקרב. דן חלוץ הוא קצין החושב ומדבר בדרגות, בשפה, ובמושגים של תוכנות מחשבים ביולוגיות. הוא אדם בעל עולם מושגים מעניין, שרק אנשים מעטים מסוגלים להבין את כוונותיו. בוודאי לא הממוצע של הפוליטיקאים הישראלים, ומפקדי צה"ל.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך המופיעה בעדות, אפשר למצוא בחילופי הדברים שהיו לו עם פרופ' רות גביזון, שהעלתה את שאלה תפקודם של מנהיג ומנהיגות במלחמה והמכניזם אותו הם מפעילים. דן חלוץ הגדיר את דבריה והגדרותיה של גביזון במילים 'זה בסדר'. כאן גביזון התערבה ואמר 'לא. זה לא בסדר'. טוב, אמר חלוץ, בחוסר סובלנות, 'אז זה לא בסדר'.
3. מהעדות של חלוץ עולה יחס מוזר מאוד לדרג המדיני. מצד אחד חלוץ מפגין כפיפות מוחלטת של הדרג הצבאי לדרג המדיני, אולם מהצד השני הוא מפגין חוסר התחשבות בו. כלומר במהלך המחשבתי של חלוץ קיימת סתירה מבנית. נקודה זו בולטת במיוחד כאשר לאורך העדות עולים כמה מקרים בהם היה צורך להביא החלטות עקרוניות לפני הדרג המדיני להכרעה, אולם חלוץ לא עשה זאת, מאחר והוא חשב כי הזמן והתנאים השוררים אצל הדרג המדיני, עדיין אינן בשלים מספיק לקבלת החלטת כאלה. המדובר בנושאים עקרוניים כמו, ההתנגדות שלו למדיניות ההבלגה שנקטו אהוד ברק, אריאל שרון, ושהמשיך בה אהוד אולמרט, בגבול הצפון. מדיניות זו לדבריו של חלוץ הביאה אותנו, בחלקה, למציאות בלתי אפשרית, שהיה ידוע מראש כי תביא אותנו למקום לא טוב. 'הזהרתי גם מפני התקפה של חיזבאללה בקיץ'. אולם כאשר דן חלוץ נשאל האם הוא הביא לממשלה את הנושא לדיון הוא ענה שלא, מאחר והוא ציפה להתייצבות הדרג המדיני.
4. העדות של דן חלוץ מצטיינת בשתי המילים 'אינני זוכר'. המדובר לא בפרטים קטנים לא חשובים. בהגיעו לדבר על יום תחילת המלחמה ה-12 ביולי, אומר דן חלוץ להפתעת חברי הוועדה, כי הוא בכלל לא זוכר כי הייתה לו שיחה באותו יום עם ראש הממשלה אהוד אולמרט. כלומר בשעות הראשונות של פתיחת המלחמה ראש הממשלה והרמטכ"ל, בכלל לא שוחחו? כעבור זמן קצר שינה דן חלוץ את כיוון עדותו ואמר כי אם אפילו הייתה שיחה כזו היא עסקה בנושאים אופרטיביים, כלומר מבצעיים כאלה ואחרים, אבל לא בתכנון כללי של המערכה. כאשר הוועדה שאלה אותה על מדיניות ההסברה של צה"ל במלחמה חלוץ לא זכר כמה כתבים הגיעו ארצה כדי לכסות את המלחמה. השופט וינוגרד היה צריך להזכיר לו כי המדובר ב- 1300 עיתונאים.
5. היו פקודות שחלוץ נתן, ואף אחד בצבא לא מילא אותן. הפרשה הבולטת ביותר שהותר לפרסם: שום קצין או חייל לא קיים את ההוראה של דן חלוץ בנוגע לאיסור של שימוש בטלפונים סלולאריים. לוועדה חלוץ נתן תשובה קצרה: לא דאגו לקיים אותה.
להלן הנקודות העיקריות האחרות שהועלו בעדותו של חלוץ. צה"ל ולא מהיום הפך לשק החבטות הלאומי. פעם הלובי (השכבה החברתית) הביטחונית הייתה החזקה במדינת ישראל, היום הלובי החברתי חזק יותר. חלוץ מודאג מעוצמתו של הצבא מתהליך קבלת החלטות במדינת ישראל. לטענתו הוא פעל לצמצומו של כוח זה. הרמטכ"ל לשעבר חושב כי אמ"ן, זרוע המודיעין של צה"ל, לא צריך להיות המעריך הלאומי של מדינת ישראל.
לחייל האוויר יש תפקיד דומיננטי בשדה הקרב המודרני. אם המהלכים הקרקעיים הראשונים שבוצעו במלחמה, (בראס-א-מרון ובבינת ג'בייל), היו מתנהלים בצורה מוצלחת יותר, לא היה לדעתו של חלוץ צורך במהלך הקרקעי הנרחב, אותו נקט צה"ל בסוף המלחמה.
בנושא הפגזות העורף, אומר דן חלוץ, כי היה ידוע מראש כי העורף ישלם מחיר עבור המלחמה, והיה ידוע גם מראש כי אי אפשר יהיה להפסיק את ירי הטילים. מאחת משאלותיה של פרופ' גביזון עולה כי גם היה ידוע שהתקפה ישראלית על רובע דאחייה בביירות, תביא להפגזה של חיזבאללה על חיפה. אולם חלוץ ממשיך בגישה הפילוסופית-אסטרטגית המוזרה שלו. לדבריו אי אפשר לשים את המטרה ביירות מול המטרה חיפה, אלא ביירות שווה בעיניו, כמטרה לנהרייה ולקריית שמונה. מה בדיוק תושבי חיפה ומפקדי צה"ל צריכים להבין מזה? הדבר ממנו חלוץ הופתע ביותר במלחמה הייה השבר בחברה הישראלית.