הרשעת אזריה והוויכוח על הוראות הפתיחה באש


האנשים היחידים  שלגביהם תהייה משמעות מעשית בהכרעת הדין במשפטו של החייל אלאור אזריה, ביום ד' 4.1, יהיו כמובן החייל עצמו ומשפחתו.
הניסיון לתאר את החלטת בית המשפט ככזו שתקבע מי צודק בוויכוח, האם מותר לחייל צה"ל לירות במחבל שבא להרוג את חיילי צה'/'ל ונשאר מוטל על הכביש פצוע או מת, כלומר לבצע בו ווידוא הריגה, פעולה שמחבלים רבים עושים ללא היסוס וללא סיכונים לעמוד למשפט-היא הטעייה מכוונת, שמטרתה להמשיך את הוויכוח הפוליטי שמנסים להחדיר לצה"ל.
מה שלא יוחלט במשפט ישאיר שאלה זו כמו פצע פתוח במוחם ונפשם של עשרות אלפי לוחמים בצה"ל, משטרת ישראל לוחמי מג"ב, והיחידות הלוחמות של גופי המודיעין השונים.
הבעיה היא כמובן היסטורית שיש לה כרונולוגיה ארוכה מאוד, לפיה שרים ביטחון, רמט"כלים וקצינים גבוהים בצה"ל, מסרבים לקחת על עצמם אחריות לגבי חיילים שמבצעים את פקודותיהם, בייחוד כלפי הפלסטינים.
מי שבשנות התשעים הכחיש כי ניתנה פקודה 'לשבור להם את העצמות', מכחיש היום כי  ניתנה פקודה לירות במחבלים. צריך לירות-אבל….   
צה"ל מנסה להעמיד בימים האחרונים פנים, שהוא משקיע מאמצים רבים בהסברת  הוראות הפתיחה באש, ומתי אסור ומתי מותר לירות במחבל שמבצע פעולות טרור.
אולם ברקע של פעולת הסברה זה מהדדים דבריהם בימים האחרונים של שר הביטחון לשעבר משה יעלון, ודבריו של הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט, שנאמרו ביום ג' 3.1, יום אחד בלבד לפני הקראת הכרעת הדין.
קודם כל, לפני כל התייחסות לדבריהם, שניהם שברו את חוקי מדינת ישראל וצה"ל וצריכים לעמוד לדין על בזיון בית המשפט הצבאי. 
התייחסותם למשפט היא התערבות מחפירה בהליך המשפטי וניסיון ברור להשפיע על בית המשפט, דבר שהשניים עושים החל מיום הפיגוע ועד היום.
משה יעלון, שהופיע בימים האחרונים לפניי 1,000 צעירים ערב גיוסם לצה"ל, פרש לפניהם כיצד הוא רואה את השתלשלות האירועים בזירת הפיגוע בחברון, לפני כמעט שנה, ב-24 למרס, כאשר שני מחבלים מגיעים לחסם ז'ילבר בשכונת תל רומיידה בחברון ומנסים לדקור חייל וקצין מגדוד שמשון שהיו באותה עת בעמדה.
ברור כי מדובר בניסיון להכתיב את לבית המשפט הצבאי כיצד עליו לראות, וכיצד עליו לקבוע את השתלשלות האירועים.
אולם יעלון לא הסתפק בכך. הוא דרש מהנוכחים שישבו סביב מדורה בערבה, לאמץ את הסיסמא שלו 'שקודם כל צריך להיות בן-אדם'. כלומר לא הפקודות של צה"ל קובעות אלא ההרגשה והחלטה האישית של כל חייל היא הקובעת.
אולם יעלון המשיך הלאה ללא מעצורים. 'אם לא נשמור על ערכם אלה', הוא איים, 'צה"ל יהיה כמו דעאש'. כלומר במילים אחרות, אלאור אזריה, הוא לא חייל של צה"ל, משום שאין לו ערכים של בן אדם, והוא דומה יותר לחייל של החליפות המולסמית.  דברים אלה זכו למחיאות כפיים של חלק ממאזיניו.
קשה מאוד להאמין כי דברי הסתה כאלה יצאו מפיו של מי שהיה  שר ביטחון בממשלת ישראל.
ועוד יותר קשה להאמין כי בקרב מי שעמוד להתגייס לצה"ל ישנם המחזיקים בדעה האומרת, כי מי שלא מחזיק בדעה ובקו שלי הוא חייל של אבו באקאר אל בגדאדי.
הרבה זמן לא נשמעו בישראל דברים  מפלגים כאלה.  

ואם דברים אלה לא הספיקו בא הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט ואמר ביום ג' 3.1, כי תפקידנו, כלומר התפקיד שלו כמפקד צה"ל לדאוג 'שערכי צה"ל יתקיימו'. צריך לשים לב למושג 'ערכי צה"ל'. איפה קיים בסבך ההוראות הסותרות של פתיחה באש בישראל, המושג 'ערכים'. ואיך רמטכ"ל הצבא מצפה שכל חייל וחייל לוחם ידע ותוך כדי לחימה יגשים את ערכי צה"ל? ומי קובע את ערכי צה"ל?
אולם בזאת לא הסתיימה העמדת פניו של הרמטכ"ל. בציניות הוא קבע שאין לו כרמטכ"ל השפעה על בית המשפט, דבר שכל קצין וחייל יודע שאיננו נכון. הרמטכ"ל  הוסיף, 'כי נער בן 18 המתגייס לצה"ל הוא לוחם ולא בן של כולנו'-רמז עבה למה שמנסים להפוך לדעתו למה שמנסים להפוך את  אלאור אזריה.
בכך קבעו יעלון ואייזנקוט, כי מה שלא תהייה הכרעת הדין במשפטו של החייל, הקו המפלג שלהם את הצבא ואת העם ימשיך לשלוט. 

Print Friendly

2 תגובות עבור “הרשעת אזריה והוויכוח על הוראות הפתיחה באש

  • ינו 11, 2017 @ 20:08 at 20:08
    Permalink

    הרמטכל טוען שהחייל הוא לא ילד של כולם
    המסקנה אומרת
    רמטכל חסר עמוד שידרה ומחשבה עקומה
    הלא החיילים שלנו
    באמת ובתמים הם הילדים שלנו לכן מוזר לשמוע שאדם העומד בראש הצבא מדבר על הילדים שלנו כאילו שהם אינם שלנו
    הם התגייסו לצהל והם שייכים
    רק לו או לשר הבטחון¡

    Reply
  • פבר 20, 2017 @ 9:34 at 9:34
    Permalink

    מדינת ישראל בוגדת בעם היהודי

    Reply

תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי נאצה, הסתה או פגיעה, דיבה בהתאם לתקנון השימוש באתר של תיקדבקה

האימייל לא יוצג באתר.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות