השאלה מתי סוריה תצא למלחמה בישראל תקבע לא בדמשק אלא בטהרן.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: מבחינת זווית הראייה של אלוף פיקוד צפון האלוף גדי אייזנקוט שאמר ביום ראשון 10.12, כי הדיבורים על מלחמה עם סוריה וחיזבאללה בקיץ 2007, הם לא אחראיים, וראש חטיבת מחקר באמ"ן תא"ל יוסי ביידץ שאמר, כי סוריה הגבירה את ייצור הטילים ארוכי הטווח שלה, וכי הזרימה תגבורות של טילי נ"ט לרמת הגולן, הדברים אינם סותרים אחד את השני. הם גם אינם מלמדים בהכרח על הכנות סוריות מיידיות למלחמה. אלוף פיקוד צפון רואה לנגד עיניו את הדיווחים ואת פריסת הכוחות הסוריים, ומסיק מהם כי בינתיים יש דיבורים בדמשק על אופציה מלחמתית, אבל בשטח בחרמון וברמת הגולן, אין הכנות מעשיות לכך.
ראש חטיבת מחקר באמ"ן סופר את הטילים הנפלטים מקווי הייצור הסוריים, מהמפעל הסורי התת-קרקעי לייצור טילים שעל ידי חומס בצפון סוריה, ועושה חשבון פשוט של אחד פלוס אחד. כמה טילים ייצרו הסוריים בנובמבר 2006 לעומת נובמבר 2005. (בתמונה: סוללת טילי סקאד סוריים). מהעובדות הנאספות ברור שיש הגדלה בנפח ייצור הטילים בכ-20 אחוז.
אולם השאלה היא כמה מהטילים המוגמרים האלה מיועדים לסוריה, או לעתודה האסטרטגית של טילים ארוכי טווח שאיראן מקימה לעצמה בסוריה?
על נקודה זו לא אלוף פיקוד צפון ולא ראש חטיבת מחקר באמ"ו דיברו.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מדווחים, כי מי שקובע כיום את קצב ייצור הטילים הסוריים הם לא ראשי הצבא או התעשייה הצבאית הסורית, אלא הנציגים של משמרות המהפכה האיראנים היושבים במועצות המנהלים של התעשייה הצבאית הסורית ומזרימים לשם את התקציבים המגיעים מטהרן שמכתיבים את קצב הייצור. ככה זה, דרך אגב, בכל אגפי התעשייה הצבאית הסורית, שבשנה שעברה התאחדה עם התעשייה הצבאית האיראנית להיות גוף עסקי אחד.
לכן השאלה העיקרית לגבי סוריה היא לא כפי שמציג תא"ל יוסי ביידץ, איזה מדיניות אסד מנהל,אלא מתי טהרן תגיד לאסד להתחיל עכשיו לחמם את החזית ברמת הגולן, או להתחיל עכשיו במלחמה.
זו כמובן הפשטה גסה של הדברים, משום שאסד איננו חייב לשמוע להוראותיה של טהרן. אולם ברגע שאסד יגיד לטהרן כי הוא אינו מוכן יותר לתאם אתה את מדיניותה הצבאית-פוליטית סוריה ובלבנון, פירוש הדבר יהיה כי אסד החליט להוציא את דמשק מהברית או מהציר עם טהרן.
אם מהלך סורי כזה יתרחש, מצבה האסטרטגי של ישראל ישתפר וסיכוי המלחמה יקטנו מאוד.
אולם בינתיים אין שום סימן אחד, לא בסוריה, לא בעיראק, לא בלבנון, ולא אצל החמס והג`יהאד האיסלמי, כי סוריה מרופפת את התיאום האסטרטגי-צבאי שיש לה עם איראן.
להפך, אם בודקים את המידע המודיעיני הזורם מכל גזרות לחימה זו , אפשר לראות ולמצוא סימנים מהם עולה כי הקשרים הצבאיים בין טהרן ודמשק מתחזקים. סימן אחד כזה פרסמנו בלעדית ביום שני 4 בדצמבר כאשר דיווחנו כי האיראנים משלימים בימים אלה את בנין מתחם המפקדה המרכזית שלהם בסוריה בדמשק. הקישו כאן לקרוא את הידיעה המקורית.
התפתחות זו איננה אומרת כי מלחמה בין ישראל וסוריה תפרוץ בקיץ 2007, אבל היא בהחלט מצביעה על כך כי איראן תמשיך להחזיק בסוריה, חיזבאללה, והחמס, כבשוט צבאי נגד האמריקנים בעיראק, ונגד ישראל.
לכן השאלה החשובה היא לא מתי אסד יחליט על האופציה הצבאית נגד ישראל, ואם זו תהייה אופציה רחבה או מוגבלת? השאלה החשובה היא מתי איראן תחליט להשתמש בשוט הסורי ולאיזה מטרה?