השב"כ מקים יחידה קטנה שתעסוק רק בייבוש מקורות הנשק של ערביי ישראל. הפשיעה הערבית מרוכזת בידי 20 משפחות פשע. בחברה של חמולות ומשפחות זה הרבה

כאשר אומרים כי השב"כ ייקח על עצמו את המלחמה בפשיעה בחברה הערבית כדאי וצריך לדייק.
השב"כ לא ייקח על עצמו את המלחמה בפשיעה והוא לא יחזור ויפעיל את חוליותיו בתוך החברה הערבית הישראלית, כפי שהיה נהוג לפני שנים.
מה שהשב"כ יעשה, כך מדווחים המקורות של תיקדבקה הוא רק לטפל באספקט אחד מרכזי  במתרחש בפשיעה הערבית והוא-קטיעת אספקת הנשק למשפחות הפשע הערביות.
זה כשלעצמו הוא תפקיד רב ממדים, מאחר ואספקת הנשק למשפחות הפשע נמשך כבר עשרות שנים והוא מנגנון עצום ומשומן היטב.
אף אחד בישראל לא ירים גבות באם יישמע שרוב הנשק הגנוב מגיע מצה"ל.
אם מפריצת מאגרי נשק של הצבא, זינוב אחר כוחות מתמרנים וגניבת נשק, כולל רימונים וטילים, בעת מנוחה או שינה. חיילים ישראלים שגונבים נשק ומעבירים אותו לידי כנופיות הפשע, וכמובן הברחות נשק מחצי האי סיני, ירדן ולבנון. יש גם הברחות מלבנון ורצועת עזה דרך הים, אולם מדובר בכמויות קטנות.
לצורך המלחמה בהברחות הנשק, חשיפת המאגרים בהם הוא מוסתר, עוסק השב"כ בימים אלה בהקמת יחידה קטנה, נפרדת מיתר המחלקות, כאשר הקשר היחיד ביניהן יהיה השאלת/העברת ציוד טכני מתקדם שיסייע לאנשי היחידה בעבודתם. בשב"כ מאמינים, כי ייבוש מקורות הנשק לחברה הערבית ישנה תוך זמן לא ארוך את המצב מקצה לקצה.
את יתר העבודה השב"כ משאיר למשטרה.
הנחת עבודה זו מבוססת על הניסיון שהשב"כ רכש בתקופת המהומות בערים המעורבות היהודיות-ערביות בעת מבצע 'שומר חומות' בחודש מאי השנה. תוך חמישה ימים הצליח השב"כ להשתלט על המיעוט הערבי שהצית ולקח חלק במהומות והביא לסיומן.
נושא הנשק והרציחות בחברה הערבית היא משימה הרבה יותר כבדה ורצינית.
המקורות שלנו מוסרים, כי מדובר ב-20 משפחות פשע ערביות, שהן גם ספקיות הנשק וגם המשכירות של רוצחים למשימות חיסול.
זה נשמע מעט, אבל בחברה הבנויה על חמולות ומשפחות זה הרבה.
משפחות/חמולות אלה עוסקות בהברחת סמים ומכירתם,  גניבת כלי רכב ופירוקם לחלקים הנמכרים לכל הזקוק להם, גביית דמי פרוטקשן מבעלי עסקים, גניבות חקלאיות, ומלחמה פנימית ביניהן על גבולות הטריטוריה בה הן שולטות.
לרוב הרציחות יש הסבר אבל אין מידע מי הם הרוצחים.
הרציחות, בדרך כלל, הן תוצאה של מלחמה בין 20 משפחות הפשע על הטריטוריה השייכת, לפי תפישתן להן. אם למשפחה אחת נראה/נדמה כי אנשיה של משפחת פשע אחרת פלשו לתחום הטריטוריאלי 'ששייך' להם, פעולת הרצח הבאה כבר נמצאת בדרך. ואם משפחת הפשע שאחד מאנשיה נרצח, רוצה להמשיך במלחמה, כדי לשמור על הישגיה וכמובן לנקום את דמו של הנרצח,  היא מגיבה ברצח של אחד מאנשי יריבתה.
משפחות הפשע הערביות אינן מונות אלפים של אנשים. ההערכה המודיעינית היא כי מדובר בכ-600 עד 700 איש לכל היותר.
משפחות הפשע מרוכזות במרכז-לוד ורמלה, בעיירות וכפרי המשולש, בגליל, ובדרום הארץ. בדרום מדובר בבעיה מסובכת יותר, מאחר משפחות הפשע שם הן כולן בדואיות הפרושות על פני אוכלוסייה של כ-300,000 איש, הן פועלות בחופשיות עם רשתות של מבריחים בדואיים העומדים בקשרים עם שבטי הבדואים בחצי האי סיני, מצרים וירדן.
בעיה מרכזית אחרת היא העובדה שבני המשפחות של הנרצחים, אינם משתפים פעולה עם המשטרה.  תמיד אפשר לראות בטלוויזיה בני משפחה מספרים על הנרצח איזה אדם טוב היה וכיצד עזר לאחרים. אבל הם גם תמיד אומרים כי אין להם מושג מי היה שירצה לפגוע בו בשעה שהם יודעים היטב מדוע נרצח.
זה הקיר שהחברה הערבית הישראלית בונה מול משטרת ישראל שעומדת חסרת אונים, משום שאיש איננו מוכן להצביע על סיבת הרצח, ומי היה יכול לרצוח אותו.
את הקיר הזה השב"כ והמשטרה יצרכו קודם לסדוק, ואחר כך למוטט.