השיתוק המדיני-צבאי הישראלי כלפי החמאס יביא ל'צעדות מיליון' ולטרור גם בחזיתות אחרות. חיזבאללה ולא מצרים קובע מה יתרחש

צריך לשים לב לטרמינולוגיה שמשתמשים בה ראשי הדרג המדיני והצבאי ואחריהם  התקשרות: 'מתקיים משא ומן עם החמאס כדי למנוע פעולה נרחבת של צה"ל ברצועה'. בהתחשב באירועי השנה החולפת הנוסח צריך להיות אחר: מתקיים מו"מ באיזה אמצעים וכספים ישראל תשלם, כדי שבעוד שבוע או חודש, החמאס יוכל לחדש את ההתקפות שלו על ישראל כשהוא מחוזק יותר.

אחר כך בא הנוסח המקומם הבא: 'החמאס איננו מעוניין במלחמה רחבה וגם ישראל לא'. זה שישראל איננה רוצה לנהל מערכה רחבה בעזה זה ברור. זה שהחמאס איננו רוצה במלחמה כזו זה לא כל כך ברור.
אבל מכת המחץ באה לאחר מכן:  החמאס רוצה ב'תמונה של ניצחון'.  
קיימת כבר תמונה של ניצחון.
צריך להסתכל רק על ריכוזי הכוחות של צה"ל מסביב לרצועת עזה, כדי להבין שאם ארגון טרור קטן הצליח לאחר שנה של התקפות טרור לרכז כוחות גדולים כל כך של צה"ל, פסיכולוגית הוא כבר השיג את הניצחון המיוחל. גרוע מזה-אם כל מה שצה"ל הגיב, בליל שישי  29.3, על כמעט חמש שעות של התקפה מרוכזת על ידי החמאס בהם יודו על חייל צה"ל מאות מטעני חבלה ורימוני יד, שהוכנו בעוצמה כפולה מזו שהחמאס עד כה הפעיל, בירי של שלושה פגזים מטנק אחד לעבר עמדה של החמאס, המסר לאזרחי ישראל הוא ברור: אל תדאגו או תתרשמו מהיקף כוחות צה"ל העומדים מול הרצועה-אין לדרגים המדיניים והצבאיים שום כוונה להשתמש בהם.
המסר הישראלי לחמאס הוא: אתם יכולים להמשיך ולהמטיר על חיילי צה"ל מטעני חבלה כאלה או אחרים.
הם לא יזוזו!

אם כך בשביל מה היה צריך להוציא עשרות מיליונים של שקלים ולרכז את הכוחות האלה? 

אם ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו בודק בזכוכית מגדלת, כל כמה שעות, את משאלי דעת הקהל בישראל המוגשים לו, המראים לו כמה תומכים יש בפעולה צבאית נרחבת ברצועה וכמה מתנגדים לה, חושב כי לפי תוצאות אלה הוא יחליט עד היכן כושר האיפוק שלו יכול להתמיד, הוא טועה.
החמאס הוא מודד טוב יותר למתרחש בדעת הקהל הישראלית.
כאשר הוא רואה עד היכן בישראל מוכנים להרחיק לכת כדי לשמור שאש הטרור לא תיכבה, ברור שהוא יגביר את הלחץ הצבאי ואת דרישות הסחיטה שלו.

כאשר בישראל אומרים, כי אין מה לעשות עם החמאס מאחר ואיש איננו מעוניין בכיבוש הרצועה, מדובר בהתבטאות שרק מצביעה על השיתוק המחשבתי לו שותפים הצמרת המדינית והצבאית הישראלית ב-13 השנים האחרונות מאז 2006.
הרמטכ"ל הנוכחי רב אלוף אביב כוכבי, שהיה ב-2006 מפקד אוגדת עזה, שאמר ב-12 לספטמבר 2007, בעת שסגר את שער מחסום כיסופים, לאחר שהושלמה ההתנתקות, כי אם הפלסטינים יירו כדור אחד בלבד, צה"ל יחזור לרצועה, היה מעדיף שמילים אלא יימחקו מהביוגרפיה שלו.
אחרי הכול צריך לזכור כי בשנה החולפת לה אפשר לתת את השם 'שנת החמאס', האלוף אביב כוכבי היה סגן הרמטכ"ל, והיה שותף מלא למדיניותם הכושלת של בנימין נתניהו והרמטכ"ל הקודם גדי אייזנקוט ברצועה ובעוטף עזה.
היום יש רק שתי ברירות למצב הזה השוחק את כוח ההרתעה של ישראל וצה"ל כמעט עד תומו:
1. פעולה צבאית ישראלית לחיסול צמרת החמאס והכוח הצבאי שלו גדודי עיז א-דין אל קסאם.
2. פעולה צבאית ישראלית-מצרית משותפת לחיסול החמאס.

ב-2006 ו-2007, הובילו מי שהיה אז ראש ממשלה אריאל שרון ז"ל, והאלוף עמוס גלעד, מדיניות שעיקרה הייתה לסמוך על מצרים שהיא תפתור את בעיית עזה.
זו הייתה הסיבה שהאלוף גלעד פעל אז לשכנע את הדרגים המדיניים, כי צריך למסור את ציר פילדפי לידי הצבא המצרי, כדי שהפיקוד שלו יפעיל את הלחצים על החמאס.
כל ההסכמים שישראל חתמה אז עם מצרים, ובייחוד אלה שמדברים על הצבת כוחות צבא מצריים לאורך הציר המפריד בין רצועת עזה לסיני-הופרו.
היום אין בציר פילדפי אפילו חייל מצרי אחד, ומי ששולט בו הם כוחות החמאס.
במילים אחרות, גם 'התיווך' המצרי של היום, הוא המשך הכישלון המדיני-אסטרטגי של שנים קודמות. אבל אם ישראל הייתה מציעה למצרים, כי תמורת העזרה הצבאית והמודיעינית  שהיא מגישה לצבא המצרי בפעולה נגד ISIS בסיני, מצרים תעזור לישראל לפעול נגד החמאס, שיש לו קשרים מבצעיים עם ארגון הטרור של המדינה האיסלמית, אולי היינו היום בפרשת דרכים שונה בעזה מזו שאנו עומדים בה היום.
צריך להיות עיוור כדי שלא לראות כי במקביל לתיווך המצרי המתקיים בתל-אביב ובעזה, סגן מנהיג חמאס, סאלח אל-עארורי, ומנהיג הג'יהאד האיסלאמי, זיאד נחאלה נפגשו, ביום שישי 29.3,  בביירות ודנו על ההתפתחויות בעזה. השניים אמרו בסיום פגישתם כי 'כל תוקפנות ישראלית שתפגע במפגינים בהפגנת יום האדמה היום תזכה לתגובה של ההתנגדות'.
במילים אחרות, סאלח אל-עארורי וזיאד נחאלה נפגשו בביירות עם אנשי חיזבאללה וקיבלו מהם הוראות כיצד לנהוג בשבת. כלומר, חיזבאללה הוא הקובע את ההתרחשויות ולא המצרים.
אבל כאשר קיים בישראל גם שיתוק מדיני וגם שיתוק צבאי, צפויים לנו בעתיד הקרוב עוד 'צעדות מיליון' נוספות וגם פעולות טרור נוספות ולא רק בחזית הדרום.  






Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות