התגובה הישראלית על ירי הטילים-המשך חוסר התגובה על תוכנית הגרעין
ארבעת טילים שנורו מסוריה במתכוון, אל רמת הגולן ואצבע הגליל, ביום ה' 20.8, היו ניסיון איראני ברור לבדוק עד כמה מוכנה הצמרת המדינית והביטחונית הישראלית לערבב את האלמנט הצבאי במערכה שהיא מנהלת בוושינגטון נגד אישור ההסכם הגרעיני בבתי הנבחרים האמריקניים.
ארבעת הטילים נורו גם כדי לנסות ולהבהיר לטהרן, האם התשובה לשאלה זו טמונה בפגישה בפיקוד צפון ב-18.8 בה נכחו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, הרמטכ''ל רב אלוף גדי אייזנקוט, ואלוף פיקוד צפון האלוף אביב כוכבי, כאשר נתניהו הצטלם בפוזה של מי שצופה לעבר העתיד בסוריה.
מבחינה זו התשובה המאוד מתונה הישראלית שבאה ביום ו' 21.8, בצורת התקפה על המערכים הצבאיים הסוריים באזור קוניטרה הייתה נכונה. היא השאירה את האיראניים ללא תשובה ומבולבלים, כאשר הם שואלים את עצמם האם ההפצצה על עמדות צבא סוריה, זוהי כל התגובה הישראלית על ירי טילים מכוון לתוך שטח ישראל מהגולן הסורי בפעם הראשונה ב-42 השנים האחרונות מאז מלחמת יום כיפור ב-1973?
זו הסיבה מדוע בטהרן החליטו להגיב בצורה שונה ובזירה רחוקה מאוד. הפצצת צה''ל נענתה בפרסום שיגור הטיל האיראני החדש פתח 313, שיש לו לפי טענת האיראניים טווח של 500 ק''מ ויכולת של פגיעה מדויקת במטרה. כמו כן הציגה איראן מנועי שיגור חדשים ללוויינים.
במילים אחרות, טהרן אותתה, כי ההפצצות הישראליות בסוריה נראות בעיניה חסרות ערך אסטרטגי, אולם היא לא תשאיר אותן ללא תגובה-אסטרטגית איראנית.
כל ההתרחשויות האלה הצליחו לחשוף את הבלבול והסתירות הפנימיות של האסטרטגיה הישראלית כלפי איראן וסוריה.
התגובה הישראלית על ירי הטילים לגולן ולאצבע הגליל הייתה מלל מתמשך ומיותר שתחילתו הייה פלסטיני-הג'יהאד האיסלמי הוא ששיגר את הטילים.
אחר כך נשא המלל אופי ותוכן איראניים– הירי בוצע בפקודת גדודי אל-קודס האיראניים. ולבסוף כאשר התגובה הגיעה, היא הפכה להיות פעולה נגד צבא סוריה– מדוע? מפני שמשטר באשר אסד וצבאו שולטים בשטח.
בתגובה הישראלית ישנן סתירות מובנות.
אם בשאר אסד איבד את השליטה במתרחש בסוריה, והיחידים שמכתבים שם את המתרחש ומוחלט בדמשק-הם האיראנים, כפי שישראל טוענת, איך קורה לפתע שלצורך התגובה הישראלית אסד הופך פתאום לאחראי על המתרחש בשטח?
פגיעה באסד בתנאים כאלה, היא פגיעה במטרה חלולה.
אם לפי טענת מקורות ישראליים הג'יהאד האיסלמי הוא ששיגר הטילים, והחוליה שחוסלה ביום ו' כשהיא נעה בתוך שטח הנתון לשליטת הצבא הסורי, הייתה זו ששיגרה את הטילים-דבר שמוטל בספק-מדוע צה''ל לא תקף מטרות של הג'יאהד האיסלמי בלבנון ובעזה?
האם סוללות 'כיפת ברזל' שנפרסו לקראת סוף השבוע באשדוד ובבאר שבע נועדו שוב להדגיש בפני טהרן והג'יהאד האיסלמי, כי ישראל מעדיפה להתגונן מאשר לתקוף?
למדיניות הישראלית המבולבלת הזאת ישנן שלוש תוצאות חיצוניות, ותוצאה פנימית אחת ישראלית.
- טהרן מבינה, כי לאחר שקבעה את התקדים של חידוש ירי טילים מסוריה לתוך רמת הגולן והגליל, היא יכולה להמשיך בירי. כל פעם שתרצה להגביר את הלהבות הירי יתגבר, וכאשר כל פעם שהיא תרצה להנמיך אותן הירי יהיה מתון יותר ומכוון לשטחים פתוחים כפי שאירע ביום ה' 19.8.
- המחיר שאסד וצבאו ישלמו עבור ירי כזה, הוא נסבל מבחינתה של טהרן, ואיננו מסב לה או לחיזבאללה שום נזק.
- לטהרן הוברר, כמו ב-7 השנים האחרונות מאז 2008, כי ישראל לא תערב את האלמנט הצבאי-כלומר את צה''ל במאבקה נגד הסכם הגרעין. זו הבהרה חשובה מאוד עבור טהרן, משום שהיא תאפשר לה להמשיך במהלכיה המדיניים נגד ארצות הברית, ובמהלכיה הצבאיים נגד ארצות המפרץ ובראשן סעודיה, ובעיקר תאפשר לה להמשיך ולפתח את תוכנית הגרעין שלה ללא הפרעה.
אחת הסיבות למדיניות הביטחונית הישראלית המבולבלת, היא הזירה הפוליטית הפנימית בישראל.
עוד לא התפזרו ענני העשן של ההפצצות בסוריה, וכבר מחברי הספר 'מלחמות חיי' ספור המלחמות בהן היה אהוד ברק מעורב, הבינו כי ישנם גורמים המעוניינים להדליף את ההקלטות בהן ברק סיפר כי מי שהתנגד לתקיפה ישראלית של תוכנית הגרעין האיראנית בשנים האחרונות היו שר הביטחון הנוכחי משה (בוגי) יעלון, והשר יובל שטייניץ, ואילו הוא וראש הממשלה נתניהו היו יוצאים להתקפה כזו.
לשם כך הומצא הסיפור המגוחך שלפיו ברק פנה בבהילות אל הצנזורה וביקש ממנה לפסול את פרסום דבריו. הצנזורה לא נפלה בפח ובצדק, כי לא מחובתה לשמש כלי שרת פוליטי בידי שר הביטחון לשעבר.
הדברים הודלפו כדי לתת לספר תנופת פרסום, אלה גם כדי לאותת לנתניהו כי הגיע הזמן לנטוש את יעלון כבן הברית הפוליטי העיקרי שלו, ולמנות בחזרה את ברק כשר ביטחון, התומך בתקיפת איראן.
אם אהוד ברק היה משיג את מטרתו ומתמנה לשר הביטחון, האם הוא היה מורה לתקוף את איראן?
ספק גדול!
