התהליך של פירוק תכנית ומאגרי הנשק הגרעיניים והטילים הבליסטיים הצפון קוריאניים ייקח שנים

אם אכן יוחלט בוועידה הפסגה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ומנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג-און, כי צפון קוריאה תתפרק מנשקה הגרעיני ומהטילים הבליסטיים שברשות יהיה זה תהליך ארוך וממושך, שהעולם לא התנסה בו אף פעם.
בהיסטוריה ישנם שלושה מקרים בהם מדינות התפרקו מנשקן הגרעיני.
דרום אפריקה בשנת 1990.  אוקראינה ב-1991, ולוב בשבת 2004.
דרום אפריקה רצתה להפסיק אז את משטר האפרטייד, ולחזור להיות חלק מהקהילה  הבינלאומית. אוקראינה, לה לא הייתה תעשייה עצמאית שייצרה נשק גרעיני, וכל המאגר הגרעיני שלה בא מרוסיה ( לשעבר ברית המועצות ),  החליטה למסור את כל נשקה הגרעיני שכלל 1,800 ראשי חץ גרעיניים, ו-172 טילים בליסטיים ארוכי טווח, ו-42 מפציצים המסוגלים לשאת נשק גרעיני, חזרה לרוסיה, תמורת עזרה כלכלית וערבויות לביטחונה.
לוב חששה אז, כי כפי שארצות הברית פלשה לעיראק כדי להשמיד שם את הנשק להשמדה המונית ואת התוכנית הגרעינית  שהייתה לה, כך היא תפלוש ללוב.
שלושת המהלכים הללו הסתיימו אחד בכישלון מלא ושניים בכישלון חלקי, דבר המעיד שעצם הרצון לפרק נשק גרעיני, איננו מבטיח מאומה.  למעשה במדובר, באורח פרדוכסאלי, למעשה בהפצה של נשק גרעיני בדרכים ובשיטות שונות.
לפני 28 שנים היו לדרום אפריקה שש פצצות גרעיניות, והיא הסכימה לפרק אותן, ואת כל התשתית הגרעינית שהייתה ברשותה לבניית הפצצות שלה. חלק ממפעלי התעשייה הגרעינית הדרום-אפריקנית עברו לייצור מוצרים אחרים, אולם חלק ממדעני ומומחי הגרעין שפעלו בדרום אפריקה  החליטו שלא לנטוש עיסוק זה ועברו לפעול, מחוץ לדרום אפריקה ברשת השוק השחור של הנשק הגרעיני של אבי פצצת הגרעין הפקיסטנית ד"ר א.ק חאן Dr. A.Q. Khan.  מדעני גרעין אלה לקחו אתם תכניות וחלקים חיוניים לבניית נשק גרעיני.
רשת פקיסטנית זו היא שמכרה לאיראן חלקים מהמידע כיצד להרכיב פצצה גרעינית.
אוקראינה אמנם מסרה את כל מאגר הנשק הגרעיני והטילים שלה לרוסיה, אולם היום ידוע כי קצינים, מדענים וטכנאים אוקראינים מכרו בכסף רב כמה טילים וראשי חץ גרעיניים לכמה גורמים בשוק השחור הגרעיני, כולל איראן.  
מלוב, לה לא היו פצצות גרעין, ותכניתה הגרעינית הייתה מוגבלת לכמה מפעלים שהעשירו אורניום ושימשו לניסיונות ראשונים בפיתוח חלקים גרעיניים, הספיקו כמה טיסות של מטוסים אמריקנים ובריטיים להוציא משטחה את הציוד הזה. היום אנו יודעים, כי לא כל הציוד ולא כל החומרים שהיו אז בידי משטר קדאפי אכן הועברו.
לכן חשובה לא רק הצהרה של מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג-און שהוא מוכן לפירוק הנשק הגרעיני, ולפירוז חצי האי קוריאה מנשק כזה, אלא השאלה היא מה הוא והממסדים הצבאיים והגרעיניים הצפון קוריאנים מוכנים לעשות כדי שהצהרה כזו תתגשם.
לשם כך על גורמים אלה בצפון קוריאה לבצע את חמשת הצעדים העיקריים הבאים:

• למסור את כל החומר הנמצא שברשותם על כל האנשים והמפעלים בצפון קוריאניים אשר עסקו בפיתוח הנשק הגרעיני מאז 1952, כלומר ב-66 השנים האחרונות. מבלי שהחומר הזה יהיה בידי ארצות הברית או הגופים הבינלאומיים המפקחים על הנשק הגרעיני אי אפשר לדעת מה הוא באמת היקף המאמץ הגרעיני הצפון קוריאני ומי היה מעורב בו בעבר ומי מעורב בו כיום. מכאן אפשר להבין את החשיבות העצומה שיש לארכיון הגרעיני האיראני  שנמצא כיום בידי ישראל.
• צפון קוריאה צריכה למסור את כל רשימת המפעלים, מכוני המחקר, המדענים, הטכנאים, החברות שהיו מספקות את החומרים, שהיו מעורבים במשך השנים במאמץ הגרעיני שלה.
• לצפון קוריאה צריכים להגיע יותר מאלף משקיפים-מפקחים בתחום הגרעין, אשר יפעלו במסגרת גוף בינלאומי שיוקם במיוחד לשם כך, שיפעל ביחד עם המדענים ואנשי תכנית הגרעין הצפון קוריאניים, כדי להבטיח שכל הפעולות שינקטו לפירוק הנשק הגרעיני, יבטיחו שצפון קוריאה, או כל גורם אחר, לא יכול להמשיך או לחדש את הפיתוח והייצור הגרעיניים.
• מאחר ובלתי אפשרי לפנות מצפון קוריאה מכל הנשק הגרעיני והטילים הבליסטיים במטוסים ובאניות, בגלל ההיקף הגדול של התוכנית הגרעינית, יהיה  צורך לפוצץ אותם בשטח צפון קוריאני, דבר שיצריך הכנות ממושכות וצוותים גדולים נוספים של מומחים גרעיניים.
• השמדה של כל הכורים הגרעיניים בצפון קוריאניים בהם מייצרים פלוטוניום ואורניום, והשמדה של כל המפעלים להעשרת אורניום למטרות צבאיות.

תהליך כזה יכול להימשך כמה שנים.