ועדת החקירה של החמס על המלחמה בעזה: מתוך 35.000 הלוחמים שהחמס סמך עליהם שישתתפו בלחימה, לקחו בקרבות לא יותר מאשר 1000 לוחמים. גם אנשי יחידת המתאבדים לא הגיעו לקרב.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה: בעוד שראשי החמס מצטרפים לראשי ההנהגה האיראנית בהכריזם על ניצחון במלחמה עם ישראל ברצועת עזה, השלימה ועדת חקירה מיוחדת של הזרוע הצבאית של הארגון בימים אלא דו"ח על תפקוד כוחות החמס בזמן המלחמה עם ישראל ברצועה. מעותק של הדו"ח שהגיע לידי מקורותינו עולה כי מדובר בארגון צבאי גדול, שבסך הכול 3 אחוז מלוחמיו היו מוכנים להלחם.
הדו"ח מפרט כיצד בכל זירות הלחימה בהם צה"ל פעל, בשכונות שמסביב לעזה, כמו זייתון, וסג'עייה, הרוב המכריע של לוחמי החמס לא השיב בכלל לקריאות ולשליחים של המפקדים ולא התייצב בעמדות שנקבעו לו. גם בשכונות ובכפרים ברחבי הרצועה בהם צה"ל לא פעל הלוחמים של החמס לא התייצבו בעמדות שלהם.
הדו"ח קובע כי גם יחידת העילית של החמס, 'יחידת המתאבדים', המונה 500 איש שאומנה במיוחד כדי לעצור את טורי השריון של צה"ל לא פעלה בכלל.
חברי הוועדה מתארים כיצד לוחמי עילית אלה נבחרו לתפקידם. כל מי ששירת בכוחות המזוינים של החמס יכול היה להגיש בקשה מיוחדת להצטרף אליה. רק לאחר שעברו 35 יום בהם נערכה בדיקה קפדנית לגבי הרקע והיכולת של המתנדבים הם קיבלו הודעה באם הם התקבלו ליחידת העילית הזו כן או לא.
במידה והם התקבלו, הם החלו לעבור אימונים מפרכים בגזרות שם הם יועדו לפעולה נגד כוחות צה"ל. עד כדי כך הפיקוד של החמס סמך על יחידה זו, שבתדרוכים הפנימיים של הדרגים המדיניים והצבאיים של הארגון הם תוארו במילים 'נשק יום הדין', כלומר כיחידה אשר תכריע את גורל המלחמה.
הוועדה מצאה, כי כל המתאבדים שיצאו בעת המלחמה למשימות התאבדות מול כוחות צה"ל לא ביצעו אותן.
במקום זה 'המתאבדים' מצאו ילדים או אנשים קשי יום שבקושי מרוויחים לפרנסתם ותמורת תשלום זעום של כ-10 דולר הסכימו הללו לקחת מהם את מטעני הנפץ ולשים אותם במקום שהורו להם. מאחר ומטעני הנפץ הושמו על ידי אנשים שלא ידעו כיצד להפעילם, הם גם לא הופעלו ולא התפוצצו.
הוועדה גם קובעת כי גם רשת הקשר שהחמס הקים ברצועה לא פעלה, וכי למפקדות לא היה קשר לאנשים בשטח וביניהן.
לאור המסקנות האלה נראה כי החשש של הדרגים הצבאיים והמדיניים הישראלים בפני אבדות כבדות, באם צה"ל היה נכנס לעיר עזה ותופס את הנהגת החמס, היה חשש שווא.
