ועדת וינוגרד: הדרגים המדיניים והצבאיים העליונים נכשלו במלחמה בלבנון. רוב זמן המלחמה הם דשדשו, ולא יכלו לקבל הכרעה, כיצד לנהוג ולפעול.

תיקדבקה: השופט (בדימוס) אליהו וינגורד, שהקריא את נייר הסיכום של הדוח הסופי של וועדת וינוגרד על מלחמת לבנון, ביום ד' 30.1, הטיל אחריות שווה של הכישלון במלחמה על הדרג המדיני, כלומר על ראש הממשלה אהוד אולמרט, וכל שרי ממשלתו, ועל הדרג הצבאי, כלומר על הרמטכ"ל דאז רב אלוף דן חלוץ, ועל כל המטכ"ל, ודרג הפיקוד הבכיר של צה"ל, וקבע כי הדרג המדיני והצבאי הביאו למצב בו צה"ל לא ניצח, אפילו לא בנקודות, במלחמה. בראשית דבריו קבע וינוגרד, כי צה"ל, הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, כשל במלחמה מול ארגון צבאי קטן שמנה כמה אלפי חיילים בלבד. בסיום אמר השופט וינוגרד. בשם כל הוועדה, כי מדינת ישראל לא תצליח לשרוד, מבלי שאלה הנמצאים בסביבתה יאמינו שיש בישראל הנהגה מדינית, צבא, וחוסן חברתי, חזקים, המסוגלים לקבל החלטות ולהכריע. מדבריו וממסקנות הוועדה, עולה כי לישראל כיום אין אף אחת משלוש תכונות אלה.
וינוגרד קבע כי לפני הממשלה וצה"ל עמדו לפני 2 חלופות או ברירות.
א. להנחית מכה מהירה על חיזבאללה.
ב. לכבוש חלק מלבנון כדי להכריע את חיזבאללה.
כמעט עד סוף המלחמה, קובעת הוועדה, גם הדרג המדיני, וגם הדרג הצבאי, לא הכריעו באיזה אחת משתי האופציות הם בוחרים, ולחוסר הכרעה זו היו השפעות על תוצאות המלחמה כולה. במשך 3 השבועות הראשונים למלחמה, נמשכה תקופת הדשדוש הזו, לגבי איזה אופציה לבחור, גם אצל הדרג המדיני והצבאי. במילים אחרות, מציינים המקורות הצבאיים של תיקדבקה כי ברוב ימי המלחמה (34 במספר,) הדרג המדיני-קרי ראש הממשלה, חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, ושאר שרי הממשלה, הרמטכ"ל, ואלופי צה"ל חברי פורום המטכ"ל, לא קיבלו החלטה כיצד המלחמה צריכה להתנהל, ומה הן מטרותיה. במשך כל תקופה זו, וגם לאחריה, קובע השופט וינוגרד, המשיך חיזבאללה בירי טילים על עורף, 'מבלי שישראל, וצה"ל, עשו מה שהוא אפקטיבי בכוחה הצבאי של ישראל' כדי להביא להכרעה ולהפסקת ירי הטילים.
בדברו על המהלך הקרקעי הגדול עליו החליטו הממשלה וצה"ל ב-60 השעות האחרונות של המלחמה, קובע השופט וינוגרד, כי המהלך הזה, שהחל ב-9 לאוגוסט, היה מהלך הכרחי, והוא הקנה לממשלה את הגמישות הנחוצה לפעולותיה. בעצם ההחלטה לא היה כשל, קובעת וועדת וינוגרד, וכי ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון דאז עמיר פרץ, פעלו לפי האינטרסים של מדינת ישראל. אולם השופט גם קובע, כי לאחר שכבר הוחלט על ביצוע המהלך, לא קיימו הדרגים המדיניים, קרי-ראש הממשלה, שר הביטחון, ושרת החוץ. מעקב אחר התפתחותו של המהלך הצבאי ותוצאותיו בשטח. כלומר, אפילו המהלך היה משיג את התוצאות שקיוו ממנו, הדרג המדיני והצבאי לא יכלו להפיק ממנו תועלת לאומית.
השופט וינגורד ציין כמה הישגים ותופעות חיוביות שהיו במלחמה.
1. ההקרבה ואומץ ליבם של אנשי המילואים.
2.הישגים בפעולת חיל האוויר.
3. למרות פרשת אח"י 'חנית', חיל הים הגיש עזרה חשובה למערכה בלבנון,
4. קבלת החלטה 1701 של מועצת הביטחון, למרות שהיה ברור מראש חלק מסעיפיה לא יתגשמו.
בסיום אמר השופט וינוגרד. בשם כל הוועדה, כי מדינת ישראל לא תצליח לשרוד, מבלי שאלה הנמצאים בסביבתה יאמינו שיש בישראל הנהגה מדינית, צבא, וחוסן חברתי, חזקים, המסוגלים לקבל החלטות ולהכריע. מדבריו וממסקנות הוועדה, עולה כי לישראל כיום, אין אף אחת משלוש תכונות אלה.