זו לא מלחמת דת. וגם לא מלחמה על המגנומטרים. זו מלחמה על הריבונות ולא רק בהר הבית!

התקפת הטרור ביישוב חלמיש שבחבל בנימין, בליל שבת 21.7, בה נרצחו שלושה ישראליים, בני משפחה אחת שישבו לסעוד את ארוחת ליל שבת, היא המשך ישיר להתקפת הטרור שהתרחשה ביום שישי שעבר 14.7, בה נרצחו שני אנשי מג"ב ישראליים.
אין ספק כי מי שתכנן וארגן את הפיגוע בהר הבית, באמצעות שלושה ערביים ישראליים, ידע היטב כי את האש שתוצת אי אפשר יהיה לכבות בקלות והיא תבער עתה עוד זמן ממושך כאשר דם ישראלי ופלסטיני נשפך.
יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ניצל את המצב עד תומו, וברוב חוצפתו השתמש בטרמינולוגיה בה השתמשו אנשי אופוזיציה בישראל והכריז על מלחמת דת כאשר הוא מאשים את ישראל בהבערתה. הוא גם הכריז על ביטול שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, שמחזיק אותו בשלטון.
זו היא כמובן העמדת פנים, משום שאת שיתוף הפעולה הוא יקיים עם הגורמים האמריקנים והאירופאים המסייעים לכוחות הביטחון שלו ומשמשים חוליה בינו ובין הגופים הישראלים.
אבל אם גל הטרור הפלסטיני יימשך, תעמוד בפני ארצות הברית וכמה מדינות מערביות אירופאיות אחרות-כמו בריטניה השאלה האם הן מוכנות להמשיך לתמוך בטרור.
העלאת השאלה הזו פומבית תשים קץ לכל מהלך מדיני מקומי או אזורי, ואת זה בדיוק ביקשו להשיג מתכנני הפיגוע בהר הבית.
הפלסטינים אף פעם אינם מאכזבים. אצלם תמיד קיים ההיגיון שלא משנה באם הם תוקפים או מותקפים, הם תמיד צודקים כשהם מחפשים נקמה. אחרי הכול מה יש לצפות 'מבני קופים וכלבים', כפי שכתב בצוואתו הצעיר הפלסטיני בן ה-19, תומך החמאס, מהכפר כובר ליד רמאללה, שלוש שעות לפני שיצא למסע הרצח שלו, כאשר הוא מאשים את העם הפלסטיני בשתיקה על רצח צעירים ונשים על ידי אלה שמנטפים את אל אקצא.
רק שהצוואה מולאה רק בחלקה-הוא נשאר בחיים.
הפלסטינים וערביי ישראל, לפחות חלק גדול מהם, אינם מסתירים את דעתם והשקפתם כי הר הבית ומסגד אל-אקצא הוא שלהם. אלה מתוכם שאינם בוררים במילים, אומרים בפירוש כי הריבונות על הר הבית שייכת להם, ואין ליהודים מה לעשות שם.
המגנומטרים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון הפכו לאובייקט רווי דמים  של השאלה של מי הריבונות על הר הבית?
זה כשלעצמו מעביר את כובד ההתנגשות הדמים מהמימד הדתי למימד הלאומני.
מזווית הראייה הישראלית לא קיימת בכלל שאלה כזו והתשובה היא ברורה: ישראל היא הריבון בירושלים ובהר הבית.
זה שממשלת ישראל חוזרת כמו מנטרה על כך שהיא תבטיח את חופש התפילה בהר ואת הסטטוס קוו, הוא קו הסברה נכון, אשר אין לו כל תיקווה להיקלט אצל הפלסטינים ולהרגיע את הרוחות.  
הדבר היחיד  שיכול להרגיע את הפלסטינים יהיה אם ישראל תוותר על השליטה בהר הבית ותסכים להעבירה לידי  הוואקף.
הבעיה היא שעד עכשיו ישראל וויתרה בכל פעם במשך עשרות שנים על עוד פיסת ריבונות על הר הבית והעבירה אותה פעם לידי ירדן ופעם לידי הוואקף- הכול כדי לשמור על השקט.
אבל ביולי 2017 היא הגיעה לסוף הדרך.
גם אם המגנומטרים יסולקו מחר בבוקר, או שיוצבו במקום מגנומטרים ניידים שכנראה אף פעם לא יופעלו, את האש שהודלקה בפיגוע בהר הבית אי אפשר יהיה לכבות בקלות-והתוצאה של הרצח המזוויע בחלמיש היא ההוכחה לכך.
ביום ו' נרצחו שלושה ישראלים, ולפלסטינים יש שלושה הרוגים ואולי רק שניים. (לא ברור כלל באם הצעיר הפלסטיני מראס אל-עמוד נהרג מירי כפי שהפלסטינים טוענים.)
אבל בחשבון הדמים הקר והאכזרי השבוע, ידם של הפלסטינים על העליונה. עדיין הם הצליחו להרוג חמישה ישראליים תוך שבוע אחד.

Print Friendly, PDF & Email

1 תגובות עבור “זו לא מלחמת דת. וגם לא מלחמה על המגנומטרים. זו מלחמה על הריבונות ולא רק בהר הבית!

  • יול 25, 2017 @ 10:08 at 10:08
    Permalink

    הבחנה מדויקת. ובהסרת המגנומטרים, שלא היו צריכים להיות מוצבים מההתחלה אלא מערכות מתוחכמות שנים קודם במקום לקנות צוללות שלא צריך במליארדים, נראה כי ישראל לא הריבון. את מחיר הדמים כבר שילמנו. ממשלה כושלת ומושחתת.

    Reply

תגובה

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי נאצה, הסתה או פגיעה, דיבה בהתאם לתקנון השימוש באתר של תיקדבקה

האימייל לא יוצג באתר.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות