חוליית הטרור מהר חריף, התכוונה לפעול נגד מטרות צבאיות ישראליות ואמריקניות, באזור מכתש רמון

הפגישה הביטחונית בין נציגים אמריקנים, ישראלים ופלסטינים, שנערכה ביום רביעי 27.2 בביתו של שגריר ארצות הברית בישראל, בהרצליה, הסתיימה לקראת חצות. בפגישה השתתפו ראש השב"כ הישראלי, אבי דירטכר, ראש אגף תיכנו במטכ"ל אלוף גיורא איילנד, מהצד הישראלי, מוחמד דחלאן, ראש מנגנון הביטחון הפלסטיני המסכל ברצועת עזה, מוחמד דחלאן, מוחמד הינדי, ראש המודיעין הכללי הפלסטיני ונציגים אמריקנים. מטרת הפגישה הייתה לנסות למצוא איזו נקודה ממנה אפשר היה להתחיל להגיע לאיזה שהיא הפחתה בהתקפות הטרור.
הייתה איזו שהיא הנחה קלושה כי אולי ביום שבו נשיא ארצות הברית ג`ורג בוש מדבר עם יורש העצר הסעודי על המצב במזרח התיכון, נשיא צרפת דן על נושא בפריז עם שר החוץ הישראלי, שמעון פרס, וחוואיר סולנה, מתאם קשרי החוץ של האיחוד האירופאי, נוסע בין ירושלים ורמאללה, ואחר כך לג’דה, אולי… אולי יזוז מה שהוא במעגל האלימות. הפגישה הביטחונית הסתיימה קצת לפני חצות, ללא תוצאות.באותה שעה עצמה הייתה כבר ההסלמה הבאה בדרך.
חולייה של שלושה מחבלים פלסטינים שיצאה מהעיר המצרית אל עריש, הנמצאת בצפון מערב חצי האי סיני עשתה את דרכה מזרחה לאורך הוואדיות המדבריות העמוקים שבתחתיתן עובר הגבול הבינלאומי בין מצרים וישראל. המחבלים היו מצויידים בנשק אוטומטי, תחמושת, רימונים, חומרי נפץ, וחגורת נפץ שנשאו על גופם, דבר המשמש הוכחה שהם היו בדרכם לבצע פיגוע התאבדות.
הפעילות הצבאית האחרונה, התרחשה באזור זה, לפני 14 שנה ב-1988 , כאשר אוטובוס שהוביל עובדים של הכור הגרעיני בדימונה, הותקף על ידי מחבלים,שבאו ממצרים.
כשהם הגיעו למחצית הדרך בין אל עריש לאילת, העיר הדרומית ביותר בישראל, הם פנו צפונה, חצו את גבול ישראל מול הר חריף, בכוונה להיכנס למכתש רמון.המכתש נמצא בלב הערבה הישראלית כמעט באמצע הדרך בין באר שבע לאילת ודרכו אפשר להגיע לקבוצת הבסיסים הצבאיים הישראלים הגדולה ביותר בדרום המדינה, ולעיר מצפה רמון.בין בסיסים אלה מצויים, בית הספר לקצינים של צה"ל, מחנות שריון, כולל בית הספר לשריון ובסיסי אוויר גדולים. אם המחבלים רצו הם יכלו לבחור להם מטרה אחת או כמה מטרות להתקיפם, או שהם יכלו לחדור בקלות יחסית לעיר מצפה רמון, המאוכלסת ברובה במשפחות של אנשי צבא המשרתים באזור ולבצע פיגוע שם.למרבה המזל, בשעה 11 בבוקר,כאשר החוליה הייתה כבר 12 ק"מ בתוך שטח ישראל, עוד בטרם הצליחה להיכנס למכתש, היא התגלתה ובקרב שהתפתח בינה לבין חיילים היא הושמדה. שלושת המחבלים נהרגו. אולם למרות שגילוייה של החוליה וחיסולה מנעו את ביצוע הפיגוע הדבר אינו מפחית מההסלמה הקשה, ועליית מדרגה באלימות שיאסר ערפאת רצה להשיג בשליחתה של חולייה זו.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי הערכה בקרב חוגים ישראליים צבאיים, כי שליחת חוליית מחבלים כזו היא פתיחת שלב צבאי חדש במלחמה, בדומה לצעדים שערפאת נקט בעת שהורה על הפעלת המרגמות או טילי הקסאם על מטרות ישראליות.החוגים הצבאיים מציינים שתי נקודות עיקריות:
א. הפעלת חוליות טרור מטריטוריה מצרית, בניגוד לרצונה של ממשלת מצרים, היא ניסיון חצוף וגלוי של ערפאת לנסות ולמשוך את מצרים לתוך מעגל האלימות המזרח תיכוני.
ב. המקורות הצבאיים של תיקדבק המוסרים כי באזור המחנות הצבאיים הישראליים, נמצאים גם מתקנים צבאיים ואנשי צבא אמריקנים. במתקנים אלה ארצות הברית מחזיקה כלי שריון וארטילריה רבים, כעתודות חירום למקרה של מלחמה מזרח תיכונית חדשה.
באם הטרוריסטים היו מצליחים במשימתם ותוקפים, יכול מאוד להיות שאנשי צבא אמריקנים או מטרה צבאית אמריקנית היו נפגעים.
יאסר ערפאת ששלח את קבוצת המחבלים הזו ידע בדיוק לאן הוא שולח את המחבלים ואיזה מטרות הם יכולים להתקיף.בהתקפה של יום רביעי, יאסר ערפאת ניסה לפגוע בשלוש מטרות בבת אחת,ישראלית, מצרית ואמריקנית. אם המחבלים שהוא שלח היו מצליחים לבצע את משימתם, המלחמה עם הפלסטינים הייתה מקבלת משמעות ואופי אחרים. מאחר והוא לא הצליח הפעם, הוא ללא ספק, כפי שהוכיח פעמים רבות בעבר, יחזור וינסה עוד פעם ועוד פעם עד אשר הדבר יעלה בידו.