חוליית מחבלים מקצועית מאומנת היטב בצעה בשלט רחוק את הפיגוע בירושלים

חוליית מחבלים שמנתה כנראה בין 3 ל-5 מחבלים, שכמה סייענים מאזור ירושלים עזרו לה, היא שביצעה את הפיגוע הרצחני ביום ד' 23.3, ליד בנייני האומה בירושלים. כך מדווחים המקורות ללוחמת טרור של תיקדבקה. למרות ניסיונות גורמי הביטחון והמשטרה לומר כי הפיגוע היה מקרי וחד פעמי, הדעה בקרב חבלנים, מומחי טרור, וגורמי מודיעין ישראלים היא כי לא ייתכן שחולייה כזו שפעלה בצורה כל כך מקצועית, עשתה זאת ביוזמתה מבלי שקבלה הוראות מגורם טרור בכיר יותר.
המטען היה מורכב מבין 1 ל-2 ק''ג חומר נפץ תיקני, והופעל על ידי מחבל שמיקם את עצמו  לא רק רחוק מתחנת האוטובוס ברחוב שז"ר, סמוך לבנייני האומה, מול התחנה המרכזית בירושלים. מקום בו חונות מכוניות רבות המגיעות לירושלים כדי להוריד, או לאסוף נוסעים.
מיקום הנחת המטענים נבחר גם כן בצורה מקצועית מאוד, כאשר מתכנני הפיגוע או הסייענים שלהם מבצעים בשטח תצפיות קודמות.
מצורת הפיגוע עולה כי תצפיות אלה, שנמשכו כנראה כמה שבועות, קבעו כי תחנת האוטובוסים הנמצאת במקום היא מטרה אידיאלית לפיגועים מאחר והתנועה הרבה בה של אוטובוסים יוצאים ומגיעים תבטיח מספר גדול של נפגעים. מספר הנפגעים בפיגוע היה גדול. אישה אחת נהרגה. 5 נפצעו קשה, ועוד 53 איש נפצעו בינוני, וקל.
המקורות של תיקדבקה מוסרים כי מאחר והמטען הופעל בעזרת שלט רחוק, אין ספק כי המחבל שהפעיל אותו ישב ביחד עם מחבל נוסף בתוך מכונית חונה על יד התחנה, וכאשר ראה שני אוטובוסים עומדים בתחנה, הוא הפעיל את המטען ברגע שהאוטובוס הראשון החל לעזוב אותה בנסיעה איטית. מיד לאחר הפיצוץ עזבו המחבלים את המקום בנסיעה מהירה לעבר מזרח ירושלים. בשיטה זו הייתה משתמשים המחבלים הפלסטינים בפיגועים במרכז ירושלים בשנים 2006-2003. בתחילה  סברה המשטרה כי המחבלים נמלטו דרך כביש מס' 1, לכיוון השפלה, והיא אף הקימה מחסומים רבים בכביש הראשי ירושלים-תל אביב. רק לאחר שבוזבז זמן רב הוברר כי המחסומים היו צריכים להיות מוקמים במזרחה ובצפונה של ירושלים, דרך שם המחבלים חזרו כנראה לגדה המערבית.
ביום ד' 23.3 אחה''צ מיד לאחר הפיגוע דיווחו המקורות ללוחמת טרור של תיקדבקה:
מטען חבלה התפוצץ ביום ד' 23.3, קצת לפני 3:00 אחה''צ, ליד אוטובוס מספר 74 שנסע ברחוב שז"ר, סמוך לבנייני האומה בירושלים להר חומה.  לפחות 31 איש נפגעו. תחילה היו דיווחים כי מחבל מתאבד התפוצץ וכי יש נפגעים רבים. אולם לאחר שהפצועים פונו התברר כי המודבר במטען חבלה. בין הנפגעים הייתה פצועה במצב אנוש שכל אחה''צ הרופאים בבית החולים 'הדסה' נלחמו על חייה, אולם היא נפטרה על שולחן הניתוחים. בפיגוע יש עוד 3 פצועים במצב קשה, ו- 8 פצועים במצב בינוני. 
כוחות ביטחון ומשטרה רבים הגיעו לאזור הפיצוץ, שהיא הכניסה הראשית לירושלים. במקום נוצרו עומסי תנועה רבים.
 המשטרה חסמה את הכניסות והיציאות לירושלים, ואת הרחובות הסמוכים למקום הפיצוץ לתנועה. מספר כלי רכב שעברו בסביבה ניזוקו.
פיגוע זה בא לאחר שבשעות הבוקר הופגזה באר-שבע בשני טילי גראד, וכ-10 ימים לאחר הפיגוע באיתמר ב-11 לפברואר בו נרצחו 5 ישראלים.
ביום ד' בבוקר דיווחו המקורות של תיקדבקה:
'תשאירו לי את החמס' אמר בסוף השבוע יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, בראיון השלום התורני שלו לכלי תקשורת ישראליים בשבת 19.3. 'אני הוא זה שמנהל אתכם ומתן, אני אטפל בחמס'. אבו מאזן צדק. מיד לאחר ששודר הפרומו לראיון אתו, ירד מטר של 56 פגזי מרגמה על יישובי עוטף עזה, והחמס הודה בפעם הראשונה בגלוי שהוא ירה אותם. הירי היה מסר של החמס לא לישראל, אלא לאבו מאזן שעיקרו היה: אתה אל תגיד לישראלים מה אתה תעשה עם החמס. אתה לא קובע דבר. מי שקובע עכשיו זה אנחנו. אנחנו נירה מרגמות וטילים על ישראל כמה ומתי שנרצה.
מאחורי הדיבורים האלה עומד משא ומתן חשאי שאבו מאזן מנהל באמצעות שליחו נביל שעת, עם החמס להתפייסות בין הפת''ח והחמס. גורמי הערכה מודיעיניים בישראל מסרו באחרונה לדרגים המדיניים כי גם אבו מאזן וגם החמס מעמידים פנים וכי הם ממשיכים לנהל את המו''מ למרות שאף אחד מהם איינו רוצה להגיע באמת לפיוס. אולם המקורות של תיקדבקה מציינים כי ההערכה זו שגויה. אבו מאזן רוצה מאוד בפיוס עם החמס, אולם החמס שמרגיש את עצמו, מאז תחילת המרד הערבי, כמי שהיוזמה המדינית והצבאית נמצאת אצלו, הוא שאיננו מעוניין עתה בכל פיוס. הוא מעוניין בבניית עמדת כוח אותה הוא מפגין בהסלמה עם ישראל.
התגובה להתגרות חצופה זו של ניהול הפוליטיקה הפלסטינית הפנימית הזו על חשבונה, אצל נתניהו וברק, שעכשיו נוסף אליהם הרמטכ''ל בני גנץ, הייתה חוסר תגובה!
'החמס איננו מעוניין בהתדרדרות, אמרו גורמים בצה''ל, וגם אנחנו איננו מעוניינים בה'. במילים אחרות, לאחר שהחמס אומר בגלוי שהוא יורה, ממשלת ישראל וצה''ל מסבירים כי הוא לא מעוניין בהתדרדרות וצריך להתחשב בו.
לפי גרסת צה''ל מי שיורה את הטילים הם אנשי הג'יהאד האיסלמי. מאחר והחמס איננו שולט בכל השטח ברצועה מנצל הג'יהאד זאת והוא יורה טילים כדי לחמם את האווירה ואת הגבול.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי יש הגיון מסוים בהסבר של צה''ל באם הוא היה נכון. אולם מאחר וההסבר איננו נכון, התוצאה היא המשך ההתדרדרות, בעיקר גלל חוסר התגובה הישראלית.
הג'יהאד האיסלמי יורה טילי 'גראד' וקסאם על הערים הישראליות, לא משום שהחמס איננו מצליח לשלוט בשטח כפי שצה''ל מסביר, אלא דווקא משום שהחמס כן שולט בשטח, והוא מעוניין כי הג'יהאד ימשיך לירות את הטילים.  'גראד' הוא טיל גדול ששיגורו מצריך הבאתו לנקודת השיגור והכנות בשטח לשיגורו. אם החמס היה רוצה למנוע את הירי הוא היה מונע אותו. אולם מאחר והוא איננו רוצה למנוע את הירי, הירי מתבצע כאשר כל פעם הוא עולה מדרגה.
התוצאה של מדיניות בת יענה מפותלת ישראלית זו, שספק באם אפילו אלה שמחליטים עליה מבינים את ההיגיון המדיני והצבאי שבה, היא ההתדרדרות הולכת ונמשכת ברצועה מאז שבת, כאשר היא מגיעה לשיאה ביום ג' 22.3, כאשר הממשלה וצה''ל מחליטים סוף סוף להגיב קצת יותר בחריפות ומתחילים לפגוע במקורות האש הפלסטינית.
בפעולות האלה של צה''ל נהרגים 4 מחבלים פלסטינים. לקראת ערב מנסה צה''ל לחסל חולייה של יורי מרגמות, אבל ארבעה פגזים שנורו מטנק של צה''ל פוגעים בבית בשכונת סג'עיה והורגים ארבעה בני משפחה פלסטינית אחת. עוד 13 פלסטינים נוספים נפצעים. ההרוגים הם בני 50, בן 20, נער בן 16 וילד בן 11.
מאחר והפלסטינים עכשיו, שלא כמו צה''ל, מגיבים מיד, נשלחות לשטח חוליות של הפלסטינים, חלקן של החמס וחלקן של הג'יהאד לשגר טילי 'גראד' על 3 ערים מרכזיות בישראל, אשקלון, אשדוד, ובאר שבע. החוליה שעמדה לירות טיל על באר שבע מושמדת על ידי חיל האוויר, אולם את יתר שתי החוליות צה''ל איננו מאתר, וכך נורים ביום שני בערב בזה אחר זה טילי 'גראד' על אשקלון, ועל אשדוד. למרבה המזל הטילים מתפוצצים בשטחים פתוחים.
אבל הפלסטינים אינם מוותרים. הם מחליטים כי טיל ה'גראד' על באר שבע ישוגר בכל זאת. וכך ביום ד' 23.3 בשעה 05:30 לפנות בוקר הטיל נורה, והפעם פגע פגיעה ישירה בשכונה בבאר שבע ופצעה  שלושה ישראליים, ביניהם פצוע בינוני בחזהו. בשעה 9:45 נורה טיל 'גראד' נוסף על באר-שבע, השני תוך 4 שעות.
אם שחכתם, אז צריך להזכיר שוב כי כל התדרדרות הדמים הזו, באה בגלל שאבו מאזן נתן ראיון לכלי תקשורת ישראליים על תהליך השלום עם ישראל, בעוד שלמעשה הוא מנהל משא ומתן חשאי על התפייסות עם החמס, תוך שתיקה והתעלמות ישראליים.