חוסר הנכונות של כוחות הביטחון והפת"ח להלחם, והשיתוק המדיני-והצבאי הישראלי, מאפשרים לחמס לנצח את הקרב על עזה.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה: לאחר קרבות קשים בין החמס והפת"ח ביום ד' (13.6), הצליחו כוחות החמס להשתלט בצהרים על הדרך הראשית המובילה מדרום הרצועה לצפונה ובכך, כאשר הם משתמשים בטקטיקה שצה"ל היה מפעיל בפעולותיו הצבאיות ברצועה, 'חתכו' את הרצועה לשניים.
השתלטות זו מונעת מהמשמר הנשיאותי, שעדיין איננו מעורב בקרבות ומהפת"ח, להעביר כוחות ותגבורות מאזור קרבות אחד ברצועה לאזור קרבות שני. הדבר גם מונע מהפת"ח את האפשרות לספק לאנשיו המותקפים תחמושת בצורה סדירה. בצהרים, פרסם החמס אולטימאטום בן 72 שעות לאנשי הפת"ח, ואמר כי עליהם למסור את הנשק שלהם עד יום ו' 15.6, אחרת הם יוכרזו כמבוקשים שפסק דין מוות תלוי על ראשם. ביום ד' אחה"צ , הסתמנה תבוסה גדולה של הפת"ח, כאשר החמס כובש מספר הולך וגדל של מפקדות ובסיסים של הפת"ח, לו יש עשרות הרוגים ופצועים. לקראת הערב החלה בריחה של אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים הנאמנים לפת"ח ולמוחמד דחלאן למצרים. המקורות הצבאיים שלנו מוסרים, כי בפעם הראשונה אפשר היה להבחין בפעולות הצבאיות של החמס כי הן מתוכננות ומבוצעות על ידי מטה מקצועי בו משתתפים קצינים צבאיים סוריים, וקצינים של חיזבאללה הנמצאים ברצועה.
כמו כן התרכזו ביום ד' הקרבות במאמציהם של שני הצדדים הלוחמים להשתלט על מספר גדול יותר ככל האפשר של גגות גבוהים, מהם הם יוכלו לשלוט ולשתק את מרבית הצמתים והכיכרות ברצועה. במאבק הזה נתפסו רוב הגגות הגבוהים ברצועה על ידי החמס. המקורות הצבאיים שלנו מציינים כי מי ששולט על הצמתים ברצועה, השליטה בשטח כולו מצויה בידו. יו'ר הרשות אבו מאזן הגדיר את המצב ברצועת עזה 'טירוף'.
התגובות הישראליות חסרות המשמעות, כמו זו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, כי נפילת הרצועה בידי החמס תהייה אירוע בעל השפעה אזורית, הן סימן נוסף לחמס כי צה"ל לא יתערב בלחימה, אפילו לא ידי הפצצות, שיעצרו את כוחותיהם, או צליפות על אנשיהם שהשתלטו על הגגות, וכי הם יכולים להשלים את כיבוש הרצועה, מבלי שגורם אחד, לא אמריקני, מצרי, או ישראלי, יעצרו מבעדם.
גורמים בכירים בצה"ל אומרים, כי בכך ישראל נותנת את הסכמתה להקמתה של מובלעת צבאית סורית-איראנית-חיזבאללה על גבולה הדרומי של ישראל, מבלי שישראל תנקוט איזה שהיא פעולה או צה"ל יירה אפילו כדור אחד. זו תהייה המובלעת הצבאית השנייה הסורית-איראנית-חיזבאללה, על גבולותיה של ישראל. גורמים אלה שואלים, אם זה מה שהממשלה והמטכ"ל משלימים אתו, מה השתנה למעשה מאז הקיץ של שנה שעברה, ומלחמת לבנון?
גורמים בצה"ל מציינים, כי ההודעות של אנשי הפת"ח בגדה המערבית המוסרות בפעם הראשונה פרטים על היקף המעורבות הצבאית והפיננסית של סוריה, איראן, ואל קעידה, ברצועה, רק מאשרת את דיווחי צה"ל בחודשים האחרונים, דיווחים הוכחשו על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון, כדיווחים 'שזורעים בהלה'. כמו כן מגדירים חוגים צבאיים את דבריו של ראש הממשלה על הצבת כוח חירום בינלאומי על גבול פילדפי, כדברים ריקים אשר נועדו לחפות על חוסר המעש של הממשלה וצה"ל . איזה מדינה תסכים לשלוח כוחות במצב הנוכחי לרצועת עזה? הדיבורים האלה, אומרים החוגים האלה, לא רק שבאו באיחור של שנה, אלא עתה הם מעודדים את החמס להמשיך בהתקפותיו. בשלב הזה המתקפה יתנגד החמס להצבתו של כוח זה ויסכל כל ניסיון להציבו. אולם אם החמס יסיים את כיבוש הרצועה, מסבירים החוגים הצבאיים, הם יהיו מעוניינים מאוד, בדיוק כפי שחיזבאללה היה מעוניין בתום המלחמה בקיץ 2006, כי כוח בינלאומי יחצוץ בינו ובין ישראל ומצרים, דבר שיאפשר לו לחזק את שליטתו ברצועה ואת הישגיו הצבאיים, מבלי שתהייה סכנה של התערבות כל שהיא מבחוץ.