חילוקי דעות חריפים בין קהילות המודיעין האמריקניות והמודיעין הישראלי באיזה קצב האיראנים מסוגלים להעשיר אורניום למטרות צבאיות.

מיוחד ובלעדי למקורות המודיעיניים והאיראנים של תיקדבקה. בין קהילות המודיעין האמריקניות והמודיעין הישראלי התגלו חילוקי דעות מהותיים לגבי הקצב בו האיראנים מסוגלים להעשיר אורנים למטרות צבאיות. המקורות המודיעיניים שלנו מוסרים כי לחילוקי דעות משמעות גדולה לגבי ההערכות השונות מאוד עתה של וושינגטון וירושלים, מתי יהיה לאיראנים מספיק אורניום מועשר כדי לבנות מאגר של פצצות וראשי חץ גרעיניים.
את הסרת החותמות של הוועדה לאנרגיה גרעינית ביום ג` 10.1, מעל יחידות הצנטריפוגות במתקן הגרעיני בנטאנז Natanz מכנה איראן פעולה לחידוש "מחקר" גרעיני. זו הגדרה נכונה משום שאיראן תוכל לחדש את פעולת העשרת אורניום, רק לאחר שהיא תתגבר על בעיות טכניות מהותיות שעומדות לפניה הכרוכות בהפעלת עשרות אלפי הצנטריפוגות העומדות לרשותה מדגם P1 ו-P2 . הבעיה העיקרית העומדת לפני האיראנים היא שצנטריפוגות אלה הן מייצור מקומי. המודלים שלהן הועתקו מצנטריפוגות פקיסטניות וסיניות שסופקו להן או כאשר הן מפורקות וכמה מחלקיהן החשובים חסרים, או משרטוטים טכניים. כך או כך הצנטריפוגות אינן פועלות בצורה חלקה וסדירה. זו הסיבה מדוע האיראנים עדיין אינם יכולים לגשת להפקה מסודרת של אורניום מעושר.
כדי להתגבר על הבעיות האלה זקוקים האיראנים לסדרה ארוכה של ניסויים אותם הן מגדירים "מחקר גרעיני". המומחים המודיעיניים הישראלים לנושא הגרעיני האיראני מעריכים כי אם האיראנים יערכו גיוס כללי של הכוח הטכנולוגי הטוב ביותר העומד לרשותם, הם יוכלו בסופו של דבר להתגבר על בעיות טכניות אלה תוך שלושה עד ארבעה חודשים, ואז הם יכריזו באביב 2006 על צעד נוסף והוא "ייצור מוגבל של אורניום מועשר לצרכי מחקר" שפירושה המעשי יהיה שהם מתחילים בייצור השוטף של החומרים הגרעינים הדרושים להם. במילים אחרות אם לא יהיה גורם או גורמים שיעצרו את השלב הזה שהחל השבוע, כבר לא יהיה יותר מי שיעצור את השלב הבא. לכן מבחינתה של ישראל ישנה חשיבות מכרעת לפגישה שנערכה ביום ב` 16.1 בלונדון בין חמש חברות מועצת הביטחון וגרמניה שנועדה לשכנע את סין כי תסכים להבאת הנושא הגרעיני האיראני למועצת הביטחון ולהטלת סנקציות כלכליות על איראן. איש אינו משכנע את עצמו כי הסינים יסכימו מיד בפגישה המשותפת הראשונה לנקוט בצעדים כאלה. אולם עצם העובדה כי בייג`ין הסכימה למפגש, נחשב בעיני וושינגטון והאירופאים כצעד מעודד.
המקורות של תיקדבקה מציינים כי האיראנים לא הפסיקו אף פעם אפילו לרגע אחד להעשיר כמויות אורניום למטרות צבאיות, אולם מאחר והעבודה נעשתה בתנאי מחתרת, במפעלים קטנים בהן מספר הצנטריפוגות הוא מצומצם, הכמויות שהופקו הן קטנות.
בנקודה זו בדיוק מצויות חילוקי הדעות האמריקנים-ישראליות.
הערכה האמריקנית קובעת כי רוב הצנטריפוגות האיראניות הם מהסוג P1, שהוא מיושן ופעולתן איטית מאוד. המודיעין הישראלי סבור כי המצב הוא הפוך. לדעת הישראלים רוב הצנטריפוגות האיראניות הן מהסוג P2 החדיש והמהיר יותר. אם האמריקנים צודקים בהערכתם הרי שלאיראנים ייקח הרבה מאוד זמן להפיק את כמויות האורניום הדרושות להן לשם בניית נשק גרעיני. ההערכה האמריקנית מדברת על טווח של לפחות שלוש-ארבע שנים, כלומר עד 2010-2009. הישראלים שסבורים כי הצנטריפוגות האיראנית הן הרבה יותר מהירות, ומעריכים כי כבר עד סוף שנת 2006 יהיו בידי איראן כמויות האורניום המעושר ל-90 אחוז הנחוצות לה. לוח זמנים זה משאיר לפי הגרסה האמריקנית, זמן רב למשא ומתן דיפלומטי נוסף. לוח הזמנים הישראלי סבור כי הזמן למשא ומתן כזה אוזל במהירות.
מתוכן ההודעה האיראנית שפורסמה ביום חמישי 12.1, לאחר שנסתיימה הורדת החותמות של פקחי האו"ם מעל הצנטריפוגות בנאטנז, ואשר טענה כי הצנטריפוגות עליהן היו החותמות הן במצב טכני ירוד ביותר, אפשר להבין כי האיראנים מודעים לוויכוח המתנהל בין הקהילות המודיעיניות האמריקניות והישראליות, והם מעוניינים בחיזוק העמדה האמריקנית. הודעה זו רק חיזקה את ביטחונם של המומחים הגרעיניים והמודיעיניים הישראליים כי המידע שלהם בנושא זה הוא הנכון.