חלוקת תיקי השרים בממשלה הבאה כבר החלה…עוד לפני שמערכת הבחירות נפתחה

הודעתו של שר הביטחון אהוד ברק מיום ד' 2.5, כי הוא ירוץ בבחירות הכלליות בחודש ספטמבר, בראש מפלגת 'עצמאות',  כמועמד להיות שר הביטחון הבא בממשלת נתניהו, מצביעה על שתי תופעות חדשות בפוליטיקה הישראלית. ראשי מפלגות המעמדים את עצמם לתפקידי שרים בממשלה הבאה, כאשר הם בטוחים כי מנהיג הליכוד בנימין נתניהו ירכיב אותה. כל אחד ממנהיגי המפלגות מנסה לקדם את האנג'דה הפוליטית-האישית שלו, במסגרת ממשלת הקואליציה שכבר מוקמת, ולנסות לקדם לתפקידי שרים את תומכיו המרכזיים.
במסיבת עיתונאים אמר ברק , כי הוא מעמיד לפני הבוחר הישראלי את השאלה איזה שר ביטחון הוא רוצה? ברק התלונן בארס מושחז שקשה לו להיות לבד בפוליטיקה לאחר שאולמרט, רמון וליבני פרשו ממנה, אבל הוא יתגבר באם יקבל את תמיכת הציבור, וכמובן את תפקיד שר הביטחון, שבעיניו הוא היחיד המסוגל למלא אותו.
ברק לא אמר אפילו מילה אחת על שלוש האפשרויות הצפויות עתה בנושא הגרעיני האיראני והן:
1. פשרה שתושג בין ארצות הברית וחמש המעצמות עם איראן אשר תאפשר לאיראן להמשיך בתוכנית הגרעינית שלה בצורה מוגבלת. ביום ב' 30.3, אמר ברק בירושלים, כי הוא איננו מאמין כי שיחות הגרעין בין המעצמות לאיראן יביאו לתוצאה כלשהי. במילים אחרות, ברק מאותת כבר, כי ישראל לא תוכל לקבל את הפשרה עליה האמריקנים והאירופאים עובדים להשיג עם האיראנים. מצב זה מציב את ישראל בפני שתי הברירות הבאות:
2. לתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית לבד.
3. לתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית ביחד עם ארצות הברית ועם 'צבאות זרים אחרים' כמו שהרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ התבטא ביום ה' 26.3.
אבל לפני שברק מבהיר את עמדתו בשאלות אלה יש לו שני עיסוקים דחופים יותר.
קודם כל הוא צריך לקבל מינימום של מושבים בכנסת. אפשר וצריך להניח כי זו לא תהייה משימה קשה, מאחר ומצביעים רבים שאינם רוצים להצביע בעד נתניהו, אבל רוצים לראות מישהו רציני, שקול ובעל ניסיון, בתפקיד שר הביטחון יצביעו עבורו. אחר כך הוא צריך להדוף את ריצתם של המשנה לראש הממשלה והשר לנושאים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון, ושל ראש מפלגת 'קדימה' שאול מופז, לתפקיד של שר הביטחון. תפקיד שר הביטחון היא הדרך היחידה הפתוחה בפני משה (בוגי) יעלון בקרב שיפתח לאחר הבחירות מי יירש את נתניהו, ותפקיד שר הביטחון היא הדרך היחידה העומדת לפני מופז להפסיק את הידרדרות וההתפרקות 'קדימה'.
ראש מפלגת 'יש עתיד' יאיר לפיד הודיע כבר ביום ג', כי הוא לא יישב ממורמר באופוזיציה, אלא שהוא רץ בבחירות כדי להצטרף לממשלה.
בחוגים פוליטיים שמאחורי הקלעים, קיים מידע, כי מנהיגת מפלגת 'העבודה' שלי יחימוביץ אמרה למקורביה כי היא שואפת להיות שרת האוצר בממשלה הבאה, אולם היא לא יכולה להציג עמדה זו בפומבי, משום שהיא תפסיד את תמיכתן של תנועות המחאה. זו היא הסיבה מדוע הלחישות על תיאומים מוקדמים בינה ובין נתניהו, בעיקר באמצעותו של שר החינוך גדעון סער, אינם פוסקים.
זו היא גם הסיבה מדוע מנהיג הסטודנטים איציק שמולי, שהייתה הדמות הרצינית ביותר בתנועת המחאה בקיץ 2011, שוקל להצטרף ל'עבודה', כדרך הקצרה והבטוחה ביותר להפוך להיות לשר כבר בגיל 32. זו גם הסיבה מדוע יאיר לפיד מוכן להבטיח לשמולי תפקיד של שר בממשלה הבאה מטעם 'יש עתיד', כדי למשוך אותו מהשטיח של יחימוביץ'. 
במילים אחרות, במרכז מערכת הבחירות שרק עתה עושה את צעדיה הראשונים, ועדיין אין תאריך לקיומן, לא עומדות השאלות מי ינצח? מי יפתיע ויקבל קולות ומשבי כנסת רבים יותר? אלא השאלה מי יכול לחלק תפקידי שרים בממשלה הבאה, מבלי לשאול את פיו של מרכיב הממשלה הבאה בנימין נתניהו.
תופעה ראשונה זו מסוגה בפוליטיקה הישראלית, יוצרת מצב בו אם הכול יתנהל כשורה ואכן 'הליכוד'' בראשות נתניהו יזכה ב-30 ממושבים (פלוס מינוס), ימצא את עצמו נתניהו מול מצב בו רוב התפקידים בממשלה הבאה כבר חולקו מראש, מבלי שלשרי הליכוד נותרו הרבה משרות פנויות.
נתניהו גם יוכל להרכיב את הממשלה הבאה בצורה מודולארית. ממפלגת 'העצמאות' הוא ייקח את קוביית הביטחון. 'מהעבודה' הוא ייקח את קוביית המדיניות הכלכלית-החברתית, כאשר יחימוביץ ושמולי מקבלים לא בדיוק את האוצר שיישאר בידי 'הליכוד', אלא תיקים חברתיים. יאיר לפיד מ'יש עתיד' לא יישב ממורמר לא בבית ולא בכנסת, אלא הוא יישב ליד שולחן הממשלה בתפקיד של סגן ראש ממשלה. כבר בממשלה הזו הוכיח נתניהו כי רואה במינוי סגני ראש ממשלה רבים, כאחת הדרכים היעילות ביותר להוריד מעליו לחצים פוליטיים.
זו יכולה להיות ממשלה רעננה וצעירה, בניגוד לממשלות ישראל הקודמות.
המצב הפוליטי הזה הופך את 'ישראל ביתנו' ואת המפלגות הדתיות-חרדיות, לסוס השחור של הבחירות ושל הרכבת הממשלה שתקום לאחריהן. ברור כי מצב  זה נוצר על ידי מספר גורמים הדוחפים  בכל כוחם ליצור מצב בו גוש הימין מתפרק, ונתניהו ו'הליכוד' הופכים למפלגת מרכז.
לכן יכול מאוד להיות שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה במשחק המודולארי הזה, ועדיין לא כל הקוביות נמצאות באמת בידיהם של בנימין נתניהו ו'הליכוד'.  וכל זה מבלי להזכיר, שתוך 24  שעות  התאדו מאיר דגן ויובל דיסקין, כאילו לא היו, ולא דיברו.