חקירה על מה?

תיקדבקה: רבים דורשים חקירה במסמך 'האסטרטגי' המתווה דרכים כיצד לכבוש את שרביט הרמטכ"ל.
זה כשלעצמו מעורר חשד כבד.
מדוע?
משום שאין מה לחקור.
לכתוב תוכנית פוליטית ואסטרטגית, היכולה לרדת לשפל המדרגה, או לשיא האמנות המאקאיבלית, איננה עבירה פלילית במדינת ישראל.
גם להדביק לתוכנית הפנימית הזו לוגו של משרד ראש הממשלה ובוודאי של משרד ליחסי ציבור, איננה עבירה פלילית.
אחר הכול איש לא הציע תוכנית זו בפומבי למכירה, ואיש לא הונה כאן אף אחד.
אפשר אולי לחקור כיצד קרה כי לוגו זה או אחר הגיע למסמך? אבל מבלי שמי שהוא יודע מי באמת כתב את המסמך הזה, אין את מי לשאול. וגם אם הוא אי פעם יתגלה, דבר המוטל בספק, אז התשובה שלו תהייה כי הוא איננו יודע דבר אודות הלוגו, ובזאת החקירה תסתיים.
שורת העיתונאים המתלהמים ודורשים חקירה, דומה יותר ללהקה של צבועים, מאשר לעיתונאים אמיתיים חוקרים. על איזה חקירה הם מדברים?
הרי אם תפתח חקירה, הראשונים שיוזמנו אליה יהיו אמנון אברמוביץ', ורוני דניאל מערוץ 2, שמייחסים להם את 'הסקופ' הגדול הזה.
השאלה הראשונה שישאלו תהייה מי נתן להם את המסמך ?
מה תהייה התשובה שלהם?
איננו עונים על שאלה זו משום שהמדובר בחיסיון עיתונאי?
אופס!
החקירה תיכנס מיד למבוי סתום חמש דקות לאחר שתתחיל.
אבל מדוע הם מעמידים פנים כי צריך לחקור?
משתי סיבות.
1. אם יש דרישה כזו לחקור, דרישה אליה הצטרפו ביום א' 8.8, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק , ורמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, הם יוכלו כל פעם שנראה להם כי הפרשה עומדת למות, לפרסם עוד פרט אחד שהם יודעים כבר היום, וכך הם יצליחו לעבור את חודש אוגוסט עד ערב ראש השנה.
הפרט החשוב ביותר שהם שומרים במאגר התחמושת שלהם ואותו הם מסתירים בשלב זה, הוא כי בפגישות שקיים יועץ יחסי ציבור מסוים עם אלופים בצה"ל, ביניהם כאלה המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, השתתף גם יוני קורן ראש לשכת שר הביטחון אהוד ברק.
גם אם פרט זה יתפרסם השמים הכחולים מעל מדינת ישראל לא יתמוטטו.
כבר היו דברים מעולם גם בממשלות ישראל וגם במטה הכללי של צה"ל.
2. כל זמן שיש חקירה, הם יצטיירו בדעת הקהל בארץ, כמי שבידם הכוח למנות את הרמטכ"ל הבא. לכן המאמרים והשידורים התכופים ממליצים בשלב זה, כי מינוי הרמטכ"ל הישראלי הבא יידחה עד אשר החקירה תסתיים.
מאחר והחקירה שתיערך לא תוכל להגיע למסקנות חותכות, רב אלוף גבי אשכנזי יוכל להמשיך בתפקידו ללא מפריע.
סקופ אחד כזה של אמנון אברמוביץ' כבר הביא להדחתו של נשיא במדינת ישראל. זה שכולם כבר שכחו את המשפט של משה קצב ואת השאלה האם הוא אשם או זכאי? (כנראה שאי אפשר לקבוע אשמה , משום שאין מספיק הוכחות.) ועוד יותר חשוב מה עלה בגורלן של הנשים בעלילה זו? אלה כבר הפכו מזמן לנושאים לא רלוונטיים. עכשיו השיטה הזו הועברה למטרה גדולה הרבה יותר, והיא המועמדים להיות הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל.
האם מדינת ישראל, רוצה כי גורלו של אחד, או יותר מחמשת אלופים אלה, יהיה דומה לגורלו של משה קצב? זה בדיוק מה שהמדליף, או המדליפים, רצו להשיג: להדביק תווית פלילית מיידית על אלוף מסוים בצה"ל.
לוקחים מסמך שאיש איננו יודע מי כתב אותו, ובדרך ההצגה שלו באמצעי התקשורת מנסים לרמוז כי אחד מ-5 האלופים המתמודדים על משרת הרמטכ"ל, או שכתב אותו, או שנתן השראתו לכותב. זו שיטה שהייתה נהוגה אצל השירותים החשאים במוסקבה ה-KGB , בתקופת שלטונו של סטלין.
לפי המתפרסם, ועוד יותר לפי מה שלא מתפרסם, יש כאן, מלבד הצד העיתונאי, שלב נוסף במלחמת העולם המתקיימת בין לשכות שר הביטחון שבראשה עומד יוני קורן, ובין לשכת הרמטכ"ל שם מנהל את המלחמה דובר צה"ל תא"ל אבי בניהו. עד כמה השניים מקבלים גיבוי מהבוסים שלהם, זאת אף פעם לא נדע, גם אם תערכנה מאה אלף +1 חקירות.
הדבר היחיד החשוב המתגלה בפרשה זו, כפי שהתגלה בשבועות האחרונים גם בפרשת ההקלטה הסודית של שיחת חיים רמון עם סאיב עריקאת, (גם שם טענה הגב' איילה חסון, כמו אמנון אברמוביץ, כי למקור שלה מהימנות של עשרות שנים, ואין לו קשר ועניין בנושא סביבו הפרשה סובבת.) כיצד מדליפים אינטרסנטיים, או כאלה שמונעים מחדוות ההדלפה עצמה, יכולים כיום לשחק ולבצע כאוות נפשם מניפולציות בתקשורת הישראלית שתשרתנה את מטרותיהם האפלות.
צריך לזכור, כי שנת 2010 הייתה שנת השיא בתקשורת הישראלית.
בשלב ראשון הפשע תפס את המקום הראשון בחדשות.
השלב השני היה שלב האמהות המתעללות.
השלב השלישי היה שלב עורכי הדין של משפחות הפשע.
אולי לא שמתם לב, אבל פוליטיקאים ישראליים כמעט ואינם מופיעים ביותר בחדשות. רק צמרת עורכי דין, כאשר דבריהם מציגים כמובן רק את לקוחותיהם, ולא את זכות הציבור לדעת.
השלב הרביעי היה, הופעת ראשי משפחות, או ארגוני הפשע, כאשר רגעי השיא בצפייה או בהאזנה נשמרים לנשות, או האמהות הבוכיות של ברוני הפשע.
הציבור הישראלי איננו מודע לכך, משום שאיש איננו מעז לומר זאת בקול רם.
אבל כבר הגענו לדרגה בה חלקים גדולים של התקשורת הערבית במזרח התיכון, היא הרבה יותר מהימנה, ניתוחית, ורצינית, מהתקשרות הישראלית.
לכן צריך רק לקוות, כי בסופו של דבר שר הביטחון והממשלה יבחרו רמטכ"ל שאין לו יד ורגל במלחמות כאלה, כאשר הפרשה הנוכחית תגווע מעצמה, בדיוק כפי שגוועו פרשות קצב, 'אמא טאליבן', אברג'יל, ומולנר. אלה הן הדמויות המכתיבות את דעת הקהל בישראל, לא מפני שהיא רוצה בכך, אלא משום שאונסים אותה.