טורנדו פרץ.

בנאום דמגוגי-נלהב במרכז מפלגת העבודה, שאישר ביום ראשון 20.11 את פרישת המפלגה מהממשלה, תקף היו"ר החדש של המפלגה בחריפות את ראש הממשלה אריאל שרון. כשהוא עומד על במה שבמרכזה מתנוססת סיסמת הבחירות שלו, `אדם-כלכלה- שלום`, ורק בצד מוצבת תמונתו של יצחק רבין ז"ל, כאילו איננה שייכת לתפאורה הכללית, פנה פרץ אל שרון ואמר כי ההיסטוריה תעשה לו חסד ותסלח לו על ההתנתקות, אבל לא תסלח לו אף פעם `איך אתה אריק גיבור ישראל, מלך ישראל, שכולם אהבו אותך, עמדת מנגד כשביבי היכה ללא רחם בתומכיך, גרם לקשישים ולעניים ללכת לפחי הזבל, לא מצמצת כאשר ביבי השפיל את המובטלים וקרא להם בטלנים, לא התפנית ומצאת זמן כשביבי פגע בעולים החדשים ונתן להם תחושה שאולי שוב מדינת ישראל לא יודעת לחבר עולים ופוגעת בכבודם`. `איש לא יאמין כעת לטענת שרון ש`מסתובב בכל הארץ ואומר לכולם `זה לא אני, זה ביבי`
לאחר שרון, פנה פרץ לתקוף שורה של מפלגות מהימין ואת המפלגות הערביות והאשים אותן בהתעלמות מהאינטרסים החברתיים והכלכליים של בוחריהם. את ח"כ אביגדור ליברמן האשים שהוא הזניח את העולים מרוסיה כאשר תמך בהקפאת שכר המינימום והפגיעה בעובדי חברות כוח האדם.
לחברי הכנסת הערבים אמר כי לתומכים שלהם נמאס לשמוע שהם עוסקים כל הזמן רק בזכות השיבה לפלסטינים. `כל ילד שלישי במגזר הערבי מתחת לקו העוני` אמר פרץ אבל אצלם דבר לא השתנה. `ליברמן ובשארה, לא יצליחו להוות מחסום עבורי,` הכריז פרץ. פרץ גם תקף את המפלגות הדתיות על השימוש שהן עושות בדת בפוליטיקה.
בהתייחסו לעמדותיו המדיניות ובניסיון להדוף את ההתקפות עליו שהגדירו אותו `כשמאלן` ואפילו `כקומוניסט` אמר פרץ כי הוא בעד הסכמים בני קיימא, שמבטיחים את האינטרסים של הצדדים. שמירת הביטחון של אזרחי ישראל הוא ערך ראשון במעלה. `אני כאיש שלום,` הדגיש פרץ, `רואה בטרור את האויב מספר אחד של השלום`. `המלחמה בטרור תהיה חסרת פשרות. לא תהיה אנרכיה לא תהיה הפקרות. כוחות הביטחון יילחמו בטרור.`
אולם באותה נשימה אמר פרץ כי `השלום הכי גרוע טוב מהמלחמה הכי טובה`.
בינתיים, בגלל השיתוק הפוליטי `הפתאומי` שאחז את ראש הממשלה אריאל שרון זה השבוע השני שיו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ מכתיב את סדר היום הפוליטי במדינת ישראל ותופס את מרכז הבמה כשהוא מכריח את מפלגת העבודה לעזוב את הממשלה לאחר 10 חודשים, ובכך הביא לנפילת ממשלת שרון, וכופה על שרון את הקדמת הבחירות וגם עתיד פוליטי מאוד לא ברור. הבעיה של אריאל שרון היא כי איומיו אינם עובדים יותר על איש, לא בליכוד, לא בפוליטיקה הישראלית ובוודאי שלא על עמיר פרץ. השאלה המרכזית העומדת לפני שרון היא לא מי יצטרף למלפגה חדשה שיקים אלא מי יצביע עבורה? חלקים גדולים של השמאל בצפון תל-אביב החליטו כבר להצביע עבור עמיר פרץ, וספק באם שרון יצליח במסגרת פוליטית חדשה לשנות את הצבעתם, בעיקר בגלל בעיית האמון האישי שיש לו. חלקים גדולים של הקול הרוסי, הדתי, והחרדי לא יצביעו עבור שרון בגלל ההתנתקות. הערבים והדרוזים גם הם לא יצביעו עבורו. כל מה שנשאר לו בשלב זה הוא תמיכתם של חלק מהאליטות הוותיקות של הליכוד, תומכי שמעון פרס במפלגת העבודה, ובוחרי שינוי. כל אלה אינם מהווים כוח אלקטוראלי שיכול להבטיח לשרון הישג בבחירות הכלליות.