יום הספינים? או יום רגיל במערכת הבחירות?

תיקדבקה. יום שני 2 בינואר 2006, היה אחד מימי הספינים החשובים והגדולים לתפארת מדינת ישראל. הבוקר נפתח בזיקוקי הדינור של הידיעה `במעריב` שהייתה חתומה על ידי העורך אמנון דנקנר והעיתונאי בן כספית, לפיה מיד לאחר הבחירות לרשות הפלסטינית יפרוץ כאן גל טרור חמור שעוד לא חווינו כמותו, דבר שיאפשר לירושלים לבוא לוושינגטון ולהוכיח לה כי אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני. כתוצאה מכך וושינגטון תיקח עליה לייצג במו"מ הסופי עם ישראל את הפלסטינים, וכך האמריקנים והישראלים יסכמו ביניהם את גבולות הקבע של מדינת ישראל. במסגרת הסכם זה, שיהיה הישגו ההיסטורי הגדול של שרון, כך מסרה הידיעה, יצטרכו לפנות עוד עשרות אלפי מתיישבים ישראלים מהשטחים בגדה המערבית מהאזורים שארצות הברית תבטיח למדינה פלסטינית. הידיעה שבתחילתה אמרה כי זה הוא `המשחק` היחיד הקיים בירושלים, הסתיימה במידע כי הצעה זו הועלתה כבר בפני כמה מאנשי ממשל ג`ורג בוש, שלא הגיבו עליה, אולם שר החוץ האמריקני לשעבר הנרי קיסינג`ר, שיש לו השפעה בוושינגטון, תומך בה.
שנים רבות לא פורסם סיפור פוליטי הזוי כזה בעיתונות הישראלית. אף פעם לא דנו בלשכת ראש הממשלה בתוכנית כזו. אף פעם תוכנית כזו לא הוצגה בפני הממשל האמריקני, אף פעם הנרי קיסינג`ר לא שמע עליה.
אם כך מי המציא את הסיפור והצליח `למכור` אותו ל`מעריב` ? התשובה ידועה. צוות האנשים שעל יד ראש הממשלה, אשר בראשו עומדים אשפי יחסי הציבור והתדמית ראובן אדלר, ואייל ארד. תפקידם של שני אלה הוא ליצור בציבור תחושה, שלא מדובר בראש ממשלה זקן וחולה, אלא בראש ממשלה נמרץ, היודע בבהירות את דרכו המדינית, והוא האיש היחיד המסוגל לחשוב על מהלכים גדולים ומסובכים כאלה, המורכבים ממאות או אלפים של גלגלי שיניים קטנים הפועלים זה בתוך זה בסיכרוניזציה משולמת. לכך מוסיפים עוד כמה כוסות של נוזל הנקרא `פינוי נוסף של מתנחלים` זאת כדי להזכיר למי ששכח את נחישותו של שרון בעת אירועי גוש קטיף, והתבשיל לא רק מוכן, הוא גם מוגש. אפשר וצריך להניח כי יהיה מי שהוא בוושינגטון שינסה לבדוק מי הוא בדיוק האיש שהגה את הרעיון לפיו האמריקנים ייקחו על עצמם לייצג את הפלסטינים, ולדבר בשמם עם ישראל. רעיון זה מקביל לאפשרות כי האמריקנים בעיראק ייצגו את אל קעידה במשא ומתן עם הסונים העיראקים.
בשעות הערב, בחדשות ערוץ 2, הונחתה מכת הספינים השנייה או הסיפור ההזוי של היום מס` 2. בלשכת ראש הממשלה דנים עתה, כך מסר הכתב אודי סגל, בסגירת `הפרצה של המדינה`. יש תוכנית לפנות את 400 המשפחות הערביות הישראליות מחלקו הצפוני של הכפר רג`ר הגובל עם עמדות חיזבאללה. להרוס, כלומר לפוצץ את בתיהם, ובכך ליצור שטח אש פתוח בין צה"ל לחיזבאללה. מהלך כזה גם יאפשר להקים גדר שתחסום את דרכו של חיזבאללה למטולה.
מלבד העובדה שהכפר רג`ר זכה לפתע לתואר `הפרצה של המדינה`, ( לא ציר פילדלפי, וגם לא גבול ישראל מצרים,) אין בידיעה או ברעיון זה, כמו בידיעה שפורסמה בבוקר, כל הגיון או ממש. איך ישראל יכולה להיכנס במצב המדיני/ביטחוני הנוכחי אל תוך לבנון ולפוצץ 400 בתים? מי יסכים לאפשר לה לבצע זאת. וושינגטון? מועצת הביטחון בניו יורק? כוח האו"ם המוצב על גבול ישראל-לבנון?
כמו כל מערכת דיסאינפורמציה, יש בשתי ידיעות אלה גרעין של אמת.
בידיעה הראשונה `הגרעין הקשה` נמצא בקטע בו ישראל תטען בקרוב בוושינגטון, `כי אין עם מי לדבר אצל הפלסטינים.` זו היא באמת עמדתו של ראש הממשלה אריאל שרון. וזו היא גם הסיבה העיקרית מדוע לא אכפת לו שהחמס ישתתף בבחירות הפלסטיניות וינצח בהן. הניצחון של החמס יאפשר לשרון לחזק את הטיעון הזה כלפי וושינגטון.
בידיעה השנייה על רג`ר `הגרעין הקשה` נמצא בצידו השני, המזרחי של גבול ישראל-לבנון, בחוות שבעא.
כבר כמה שבועות מגלגלים בלשכת ראש הממשלה ובצה"ל רעיון לסגת מהר דוב, למסור את שלושת מוצבי צה"ל שם לידי כוחות האו"ם, להשאיר את סוריה ולבנון לריב למי שייכת הריבונות על האזור, מהלך שישמיט מידי חיזבאללה את הטיעון שעדיין הוא זקוק למערכות הנשק שלו, כדי להלחם בכובש הישראלי. רעיון זה אף פעם לא הגיע לידי הבשלה, גם מהסיבה הפשוטה שאיש עדיין לא הבטיח כי האו"ם יסכים לקבל את חוות שבעא לידיו. בגלל זה הוחלט ב`מפקדת הספינים` להחליף את חוות שבעא ברג`ר. העיקר להראות שהראש של שרון עובד כהלכה, בכל מה שקשור לנסיגה. זה חשוב גם כדי להכות את העבודה ושמאלה, וגם להכות את הימין ואת אביגדור ליברמן שהחל לדבר בימים האחרונים על חילופי שטחים, כמו אום-אל-פאחם. אם אפשר לפנות את רג`ר, אפשר לפנות גם את אום-אל פאחם, ובשני המקרים להעביר את התושבים הערביים לתוך מדינת ישראל.
מי אמר שאין תיאום בין מכונת הספינים של שרון וליברמן?