יומם הגדול של בתי המשפט: הרשות הפלסטינית-אויב. הפוליטיקה הישראלית ביצת שחיתות.

תיקדבקה: אין ספק כי יום שלישי 14 בפברואר 2005 היה יומם הגדול של בתי המשפט בישראל. בשתי החלטות היסטוריות הם שידרו שני מסרים. די עם משחקי המילים עם הפלסטינים. הפלסטינים, הרשות הפלסטינית, הם אויב והם רוצים להשמיד את מדינת ישראל! די עם השחיתות הפוליטית, ודי עם שכבת הפוליטיקאים הסבורים כי הם עומדים מעל לחוק.
בדיון בבית המשפט העליון על חוק האזרחות שהעותרים נגדו ביקשו להסביר מדוע בית המשפט צריך לבטל את הגבלותיו ולפסוק ולאשר לפלסטינים הרוצים להינשא לערביי ישראל להיכנס ולהתגורר בישראל, אמר השופט העליון מישאל חשין: `הרשות הפלסטינית היא ממשל אויב, ממשל שרוצה להשמיד את המדינה ולא מוכן להכיר במדינת ישראל.` `צריך לשמוע את ההצהרות של חמאס יום יום. העם הפלסטיני בחר בחמס.`
קדמה לכך הודעת הפרקליטות לבית המשפט שהגדירה בשם ממשלת ישראל את הפלסטינים ואת הרשות הפלסטינית `כאויב`, והביאה את תוצאות הבחירות וניצחון החמס כהוכחה לדברים אלה.
אף פעם אחת בכל ששת שנות המלחמה בין ישראל לפלסטינים, לא נשמעה קביעה כזו לא מצד ממשלות ישראל, לא מצד ראשי צה"ל, ולא מצד בתי המשפט בישראל.
להפך, הפלסטינים היו תמיד `פרטנר לשלום.` ליצחק רבין ז"ל, שמעון פרס, אהוד ברק, בנימין נתניהו, ואריאל שרון, יבדלו לחיים ארוכים, העובדה שאף פעם לא היה במציאות פרטנר כזה, לא שינתה דבר. בעקשנות ראויה לשמה הם סרבו להעניק לפלסטינים את התואר `אויב`.
ביום ג`, וצריך לומר כי הודות למ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, לא פחות מאשר לשופט מישאל חשין, הטאבו על המילה `אויב` נשבר.
שש שנים צה"ל נלחם, מבלי `שהאויב ` שמולו יוגדר. אין צבא כזה, שנלחם מלחמה כל כך ארוכה, מבלי שמנהיגיו הפוליטיים יגדירו לו מי הוא בדיוק `האויב` נגדו הוא צריך להלחם. מיום שלישי ברור כי המדובר בעם הפלסטיני. ברשות הפלסטינית. ובחמס.
צעד זה התבקש לקראת יום שבת 18.2, בו יתכנס הפרלמנט הפלסטיני, וממשלת ישראל תכריז עליה כעל `רשות טרור.`
יתכן כי אם היה בית המשפט העליון דן בעתירות הפלסטיניות שהוגשו נגד חומת הביטחון, לאחר ניצחון החמס בבחירות, החלטותיו היו שונות.
בגזר דין שפורסם כמה שעות לאחר מכן, הטיל בית משפט השלום בתל-אביב על עומרי שרון מאסר בפועל של 9 חודשים. ו-9 חודשי מאסר על תנאי. עומרי שרון נקנס גם ב-300.000 ש"ח. ביצוע העונש נדחה עד אוגוסט 2006, בגלל מצב בריאותו של אביו-ראש הממשלה אריאל שרון. נשיאת בית המשפט השופטת עדנה בקנשטיין, אמרה בפסק הדין כי צריך לייבש את ביצת השחיתות הפוליטית. ושאלה עד היכן צריכה להגיע הנאמנות והערצה לאב? עורכי הדין של עומרי שרון הודיעו כי יערערו על גזר הדין אותו הם הגדירו `כקיצוני`.
גזר הדין התקבל בהלם במערכת הפוליטית, המחכה עתה לגזר דין נוסף בפרשת ח"כ נעמי בלומנטל, ולמשפט בפרשת השר צחי הנגבי.
בפעם הראשונה דחה בית המשפט את הקו בו נקט עוד שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופתו של יצחק רבין ז"ל, שדגל בקו כי לאישים המקורבים למנהיגי המדינה מותר לפרש את החוק כרצונם, ולהתאים אותו לצרכיהם הפיננסים שאל אלה שהם פועלים עבורם, וגם לצרכיהם הפרטיים.
יכול מאוד להיות כי הנימוקים שעומרי שרון העלה במשפט, כי אביו היה ב-1999, השנה בה העבירות נעברו, במצב קשה והוא חש, מתוך רגש נאמנות, צורך לעזור לו, נכונים. אבל זה עדיין לא מעניק לו רישיון לשבור ולצפצף על החוק. מאחר ועומרי קשר קשר כזה עם אביו, פסק הדין שופך גם אור על דרכו של האב אריאל שרון, שלמרות מצבו צריך לומר, שגם לגביו החוק והתהליך הדמוקרטי לא שימשו בדיוק נר שלאורו הלך. מסיבה זו אולי כדאי לכל מעריציו, ולאלה שמדברים בסופרלטיבים כי `הם ממשיכי מורשתו` לעיין היטב בגזר הדין.