יעלון מתכנן לפרק את צה"ל ולבנות כמה צבאות קטנים שכל אחד מהם יוכל לפעול עצמאית מבלי שהוא תלוי באחרים

האגדה על קיצוצים אפשריים בתקציב הביטחון, בהם מנופף שר האוצר יאיר לפיד, איננה קיימת במציאות, כי במילא בתוכניתו של שר הביטחון משה יעלון, לבטל מספר פרויקטים מרכזיים בצה''ל, כמו למשל ייצור טנקי המרכבה מס' 4, ונושאי הגייס 'הנמר', ולבצע מהפכה במבנה היחידות של צה''ל. אולם גם לבנות מסגרות צבאיות חדשות עולה כספים רבים. ולכן קודם יבוצעו הקיצוצים, ולאחר מכן יבוא תורם של תקציבי הענק החדשים שיהיו דרושים לכך.
כרגיל בישראל, יש לצעדים פוליטיים וכספיים-אידיאולוגיה. הבעיה עם אידיאולוגיות אלה היא שבמשך 65 שנות המדינה, כולן נתגלו כטעויות אסטרטגיות גדולות.
בתשע''ג 2013, אומרת האידיאולוגיה החדשה, כי בגלל אירועי המרד הערבי ובעיקר שיתוקם של צבאות מצרים וסוריה, הראשון בגלל התמוטטותה הכלכלית של קהיר, והשני בגלל שהוא נכנס לשנה שלישית של מלחמת אזרחים, לא נראית באופק הקרוב מלחמה גדולה בה צה''ל יהיה מעורב.
זו כמובן אשליה מסוכנת שאין לה על מה לסמוך.

קודם כל, דעה זו מבטלת ומתעלמת (בכוונה!) מאיראן הגרעינית, אתה מלחמה יכולה לפרוץ עוד ב-2013, ומחיזבאללה כצבא בעלת יכולת מבצעית וטילית מרשימה.
אחר כך מתעלמת עמדה זו, מהאפשרות, כי חלקים בצבא המצרי יתחברו לצורך מלחמה בישראל למליציות הדומות למשמרות המהפכה האיראניים שהאחים המוסלמיים במצרים מקימים עתה בחשאי, או חלקים של הצבא הסורי שיחליטו להתמרד נגד אסד ויתחברו למליציות של המורדים, כאשר הן תוקפות את ישראל.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מוסרים, כי כבר עתה מעורב צה''ל במלחמות חשאיות בחצי האי סיני ובדרום סוריה. מעורבות זו יכולה להתפתח במהירות למלחמה על השליטה בחצי האי סיני, בדרום סוריה, וכמובן בלבנון.
כל זאת עוד לפני שאנו מזכירים את האפשרות של התמוטטות פתאומית של משטר המלך עבדאללה בירדן, התרחשות שיכולה להביא למעורבות צה''ל מזרחית לירדן.
איש, כולל בצה''ל, איננו יודע לאיזה ממדדים מלחמות כאלה יכולות להתפתח, ומה תהיינה תוצאותיהן.

בהקשר זה צריך גם לשים לב לצורת המחשבה והעבודה של שר הביטחון החדש בממשלת נתניהו, משה (בוגי) יעלון, בן ה-63.
מאז הצטרף לממשלת בנימין נתניהו ב-2008, ומונה להיות. המשנה לראש הממשלה והשר לנושאים אסטרטגיים, הוא אוסף מסביבו, כאנשים המרכזים בלשכתו אנשי מודיעין בכירים, רובם אנשי המודיעין הצבאי-אמ''ן, ואנשי המוסד, ולא אנשי צבא, כפי שהיה נהוג אצל שרי הביטחון קודמים.
אחת הסיבות המרכזיות לכך, הוא רצונו להשאיר את הפיקוד על צה'''ל בידי הקצינים המקצועיים של הצבא, ובראשם הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ, כפי שהוא רוצה להשאיר את התעשיות הביטחוניות המפותחות ביותר של ישראל בידי מנהליהם המקצועיים, בעוד שהוא רוצה להתרכז בתפקידו כשר הביטחון בשני הנושאים מרכזיים: התמודדות עם הגרעין האיראני. תקציבי הביטחון ובניין מחדש של הכוח הצבאי.
בנושא הגרעין האיראני, דעתו ברורה מאוד: יעלון סבור כי כל זמן שאפשרי עדיין לנסות ולתקוף את איראן ביחד עם ארצות הברית, ישראל וצה''ל צריכים ללכת בכיוון הזה. רק כאשר ובאם יתברר כי ארצות הברית איננה מתכוננת לתקוף את התוכנית הגרעינית, וכי איראן עומדת על סף השגת מאגר פצצות גרעיניות מבצעיות, מהלך איראני שיתרחש כנראה עוד השנה, רק אז ישראל וצה'''ל יצטרכו לתקוף את איראן בעצמם, ללא עזרתה או השתתפותה של ארה''ב.
בחודשים האחרונים, כאשר המודיעין האמריקני והישראלי מקבלים כמעט כל שבוע מידע חדש על ההתקדמות המהירה בהעשרת האורניום ופיתוח הנשק הגרעיני האיראניים, נראה כי יעלון החל מבין יותר ויותר כי באם מהלך השנה-2013, ארה''ב לא תתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית, לא תיוותר בידי ישראל ברירה אחרת אלא לתקוף את איראן לבדה.
מלבד ההתקפה הישראלית על איראן, יעלון סבור כי יש לישראל שתי מלחמות שנשארו בלתי פתורות, והיא בסופו של דבר תצטרך לפעול לסיומן. מלחמה אחת נגד חיזבאללה בלבנון, ומלחמה נגד החמס ברצועת עזה.
כניסתה של מלחמת האזרחים בסוריה לשנתה השלישית, וההשתתפות הפעילה של חיזבאללה בלחימה לצידו של נשיא סוריה בשאר אסד, רק מחזקת את התיאוריה בה מחזיק יעלון כבר שבע שנים, מאז מלחמת לבנון ב-2006, כי ישראל צריכה לסיים מלחמה זו שנשארה ללא הכרעה ברורה, ולהביא לתבוסה ולפירוק הכוח הצבאי של חיזבאללה. לשם כך סבור יעלון, כי על צה''ל יהיה במלחמה כזו לכבוש לא רק את דרום לבנון כולה, אלא גם שטחים גדולים במרכז לבנון הנמצאים צפונה לנהר הליטני.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים כי ליעלון תוכניות נרחבות, רובן כבר מוכנות, וחלקן נמצאות בתהליך מתקדם של הכנה, אשר אם יתבצעו יביאו לשינויים מהפכניים במבנה צה''ל.
יעלון רוצה לקצץ קיצוצים גדולים בכוחות היבשתיים ובכוחות השריון של צה''ל.

לדעתו של שר הביטחון הישראלי צריך להתחיל להפסיק בהדרגה, עד לדרגה של מינימום הכרחי נדרש, את ייצורם של טנקי המרכבה הכבדים מס' 4 ושל נושאי הגייסות הגדולים מסוג 'נמר'. כמו כן סבור יעלון, כי הגיע הזמן לבטל את החלוקה של צה''ל לאוגדות, חטיבות, וחיילות מקצועיים, כמו ארטילריה, ועוד. במקומם רוצה יעלון להקים מספר צבאות קטנים,שכל אחד מהם יוכל לפעול מבצעית באורח עצמאי ככוח צבאי עצמאי נפרד שאיננו תלוי בצבאות האחרים.
לכל כוח כזה תהיינה יחידות מסוקי תקיפה, טנקים, ארטילריה, כוחות מיוחדים, ויכולות אספקה משלו. במקביל מתכונן יעלון להרחיב בהרבה את חיילות הים, האוויר והטילים של ישראל, כאשר הוא רואה במרחבים האוויריים והימיים של ישראל מרחבים אסטרטגיים שיצריכו הקמת כוחות צבא מיוחדים כדי להגן עליהם,
כמו הכוח של חיל הים המתגבש בחודשים האחרונים להגנה על שדות הנפט והגז במזרח הים התיכון.
פיקוד מרחבי נוסף אותו עומד יעלון להקים, כשהוא מייחס לו חשיבות לא פחות גדולה מהמרחביים האוויריים והימיים, הוא פיקוד הסייבר. יעלון עומד להשקיע חלק גדול מתקציבי הביטחון העתידיים של ישראל. בתחום זה.
אם כל צעדים אלו נשמעים כמו קיצוץ בתקציבי ביטחון, מדובר בזברה המנסה להסתיר את הפסים השחורים שלה.
 

Print Friendly, PDF & Email