ירושלים וקהיר, שאבדו את השליטה על רצועת עזה וחצי האי סיני, מאשימות זו את זו בהתדרדרות הביטחונית, ובחדירת רשתות ההברחה וקבוצות טרור. ירושלים אשמה במצב, לא פחות, ואולי אפילו יותר, מקהיר.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: ערב צאתו של שר הביטחון אהוד ברק, ביום ד' 26.12 בשארם-א-שייח, עם נשיא מצרים חוסני מובראק, כדי לדבר אתו, בין השאר, על בעיית הגבול הפרוץ, באזור ציר פילדלפי, בין סיני לעזה, צריך לומר בקול רם וצלול, כי האחריות הישראלית על המצב איננה נופלת מהאחריות, של וושינגטון, ושל קהיר, למצב המסוכן שהתהווה.
מאז אמצע שנת 2005, עוד לפני שישראל ביצעה את תוכנית ההתנתקות החד צדדית, משכנעת ירושלים את עצמה, ומשתדלת לשכנע את וושינגטון, ואת קהיר, כי מצרים צריכה לקבל על עצמה את האחריות על גבול סיני-עזה.
הסיבה העיקרית לכך, הדחף שהיה קיים אז לפני שנתיים, בירושלים למצוא איזה שהוא כוח ביטחוני, ששייך למדינה, שיפסיק את הברחות הנשק, הלוחמים, חומרי הנפץ, והטילים מחצי האי לעזה. שאם לא היה נמצא כוח כזה, אי אפשר היה לבצע את ההתנקות, או לפחות אי אפשר לשווק את הסיסמא כי 'ההתנתקות' תביא לשיפור דרמטי במצב הביטחון של ישראל בגבולה הדרומי.
האמת היא, כי הצמרת הפוליטית והצבאית המצרית אף פעם לא תמכה בתוכנית ההתנתקות הישראלית, פרי יוזמתם הכושלת של אריאל שרון, אהוד אולמרט, והרמטכ"ל דאז דן חלוץ, ואף פעם לא ששה לקבל על עצמה את התפקיד הבלתי אפשרי עבורה, להפוך את הגבול הזה להיות סגור הרמטי.
אם מצרים יכולה לסגור את גבול סיני-עזה, היא הייתה סוגרת קודם כל את כל חופי סיני, בים התיכון, במפרץ עקבה, ובתעלת סואץ, מפני רשתות המבריחים של הפלסטינים, אל קעידה, ואיראן, הפועלת מהמפרץ הפרסי ועד ירדן, ומשם לסוריה, לעיראק, ולרשות הפלסטינית. מאחר ומנצרים איננה מסוגלת לעשות זאת, היא איננה יכולה לבצע זאת גם בצפון סיני, לאורך ציר פילדלפי.
אולם שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, וראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, שהתעלמו בכוונה תחילה מכל עובדות אלה, לחצו על המצרים, בניגוד לרצונם, לחתום על הסכם צבאי-ביטחוני, שיעביר את הפיקוח על ציר פילדלפי לידיהם, כאשר הם יודעים כי אין ולא היה אף פעם שום סיכוי שהוא אי פעם יתבצע.
המקורות של תיקדבקה ללוחמת טרור מדווחים כי לא רק ישראל, אלא גם קהיר משלמת מחיר יקר מאוד בשביל חוסר יכולתה לחסום גבולות יבשתיים-ימיים אלה.
רשתות ההברחה והטרור האלה שהתפשטו בפעולתן גם לתוך ערי הגדה המזרחית של תעלת סואץ, כמו איסמעליה, סואץ, פורט סעיד. רשתות אל קעידה, או ארגוני טרור הקרובים לאל קעידה התבססו בערי התעלה המצריות, בדיוק באותה דרך ושיטה בה הן חדרו לרצועת עזה.
תופעת המעבר חופשי, באמצעות רשתות ההברחה, של אנשי אל קעידה, מהגדה המזרחית של תעלת סואץ אל הגדה המערבית שלה בחצי האי סיני, מקבילה בדיוק להופעתם המבצעית הראשונה ביום ג' 25.12, של אנשי פת"ח אל איסלם, ברצועת עזה, כאשר פרסמו סרטון על ירי טילי קסאם של אל קעידה לעבר שדרות.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה פרסמו ראשונים בלעדית את הידיעה על הופעתם של אנשי פת"ח אל איסלם, הקשורים עם אל קעידה, עוד ב-3 לדצמבר, אבל במשך חודש ימים גם בירושלים, וגם בקהיר, התעלמו מעובדה זו, מאחר ולא ידעו איך לטפל בה. הקישו כאן לקריאת הידיעה המקורית.
את הפלונטר הביטחוני הזה, ינסו נשיא מצרים חוסני מובראק, ושר הביטחון אהוד ברק לפתור. ספק גדול מאוד באם הם יצליחו. על הסדק הביטחוני שהפלסטינים, אל קעידה, והאיראנים יצרו, עוד ב-2005, בציר פילדפי, כתוצאה ישירה מתוכנית ההתנתקות החד צדדית הישראלית, יכול להתגבר רק מאמץ צבאי משותף של ארצות הברית, ישראל, ומצרים. הדרך לכך, עדיין רחוקה המאוד.