ישראל החליטה לנסות ולשבור את גדודי אל אקצא, כדי להביא להפסקת גלי הטרור, ולהבטיח את העורף הישראלי וצירי התחבורה המרכזיים פתוחים, במקרה של התנגשות צבאית עם עיראק ועם חיזבאללה.

ביום חמישי, 28.2, לפנות בוקר ישראל יצאה לשבור את גדודי אל אקצא. ביום חמישי היה יום הקרבות הראשון אבל לא השיא שלהם. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מעריכים כי השיא של הסיבוב הנוכחי בהתנקשות המזוינת בין ישראל לפלסטינים, יתחולל בלילה שבין יום חמישי לשישי, 1.3 ובמשך סוף השבוע הקרב. השיא יכול לכלול ירי של טילי קסאם ומרגמות על ערי התפר הישראליות עם הגדה המערבית, כלומר ירושלים, כפר סבא, רעננה, חדרה ועפולה. ירי טילים והתקפות על ישובים ומחנות צבא ישראלים הנמצאים בתוך הגדה המערבית, ושורה של מעשי טרור, כולל פיגועי ירי והתאבדות במרכזי עריה הראשיות של ישראל. ביום חמישי בלילה, רוב מנהיגי התנזים וגדודי אל אקצא בגדה המערבית ורוב המואזינים במסגדים קראו בפומבי להמונים הפלסטינים לצאת לרחובות ולקרב מול הכוחות הישראלים.
לעומת הגדה המערבית בה התחוללו קרבות כבדים, רצועת עזה, הייתה בצורה מפתיעה שקטה לגמרי, כאילו המלחמה הישראלית הפלסטינית אינה שייכת לה. לגדודי אל אקצא המהווים את הזרוע המבצעית העיקרית של מנגנון הטרור הפלסטיני בגדה המערבית, בפיקודם של מרואן ברגותי, ראש התנזים והקולונל תאופיק טיראווי, ראש מנגנון הביטחון הפלסטיני הכללי בגדה יש שלושה בסיסים עיקריים. מחנה הפליטים בדרום-מזרח שכם, בלאטה, מחנה הפליטים בג`נין, שהפלסטינים החלו לקרוא לו באחרונה, מחנה קנדאהר ומחנה הפליטים נור שמס ליד טול כרם. בשלושת המחנות מתגוררת אוכלוסייה של כ-40 אלף פלסטינים, כאשר רק בבלאטה מתגוררים כ-20 אלף תושבים. עיקר מחסני הנשק, של מנגנוני הטרור, בתי המלאכה לייצור חגורות הנפץ, מטעני החבלה המרגמות ופגזיהן וטילי קסאם, בגדה המערבית נמצאים בשלושת מחנות אלה.
עד עתה, במשך 17 החודשים מאז פרצה מלחמת אל אקצא, בספטמבר 2000, ישראל לא נכנסה ולא התקיפה את המחנות האלה, בעוד שמרכזי הערים שלידיהם, כמו טול כרם וג`נין, וכמה פרברים בשכם, נכבשו כמה פעמים או שהותקפו באמצעות הפגזות מטנקים, הפצצות ממטוסי קרב הפצצה, או ממסוקים שירו טילים. הפעולות הצבאיות הישראליות היחידות שנעשו במחנות אלה היו חיסול ממוקד של אנשי טרור, באמצעות ירי מרחוק של טילי מסוקים או הצמדת חומרי נפץ למכוניות. ההחלטה הישראלית שלא להתקיף מטרות במחנות האלה ישירות, נבעה משתי סיבות עיקריות: א. עד לאחרונה לא היוו גדודי אל אקצא ויחידות התנזים אלמנט מכריע בביצוע פעולות הטרור הפלסטיניות. מי שהוביל בפיגועים היו החמס, אנשי הגיאהד האיסלמי, אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיני השונים ואנשי כוח 17, המשמר הנשיאותי של יאסר ערפאת. ב. ישראל העדיפה לא להתערב במתרחש במחנות הפליטים, כדי לא להתעמת עם החלק האלים יותר באכלוסיה הפלסטינית, והשאירה את הפיקוח הביטחוני בהם למנגנוני ביטחון פלסטינים שלא היו מעורבים ישירות בטרור, כמו מנגנון הביטחון הפלסטיני המסכל של ג`יבריל ראג`וב בגדה המערבית, הנחשב מבחינתה של
ישראל, מתון יחסית.
גם יאסר ערפאת עצמו, דאג כי משוואת כוחות זו בתוך מחנות הפליטים תשמר, בעיקר משום שלא היה מעוניין כי גורמי אופוציזיה פלסטינית המתנגדים לו ייצברו כוח במחנות אלה. אולם בחודשיים האחרונים חל מהפך קיצוני במצב. יאסר ערפת הלך והתרחק במהירות משורת המנהיגים וקבוצות הכוח אשר הפעילו את הטרור הפלסטיני במשך רוב חודשי המלחמה, ובו בזמן התקרב אל קבוצות המנהיגים המקומיים, כולל קבוצות ההנהגה במחנות הפליטים. באמצעותם של מרואן ברגותי, ראש התנזים בגדה והקולונל תאופיק טיראווי, ראש מנגנון הביטחון הכללי, הוא החל להזרים כספים רבים אליהם. התוצאה הורגשה מיד בשטח. בעוד שישראל עסקה עדיין בחיסולם של ראשי, תאי ורשתות הטרור של החמס והג`יאהד האיסלמי, היא לא הרגישה כי ערפאת, הקים מתחת לאפה, תשתית טרור חדשה, המורכבת מקבוצה שונה לגמרי של פלסטינים. תושבי מחנות הפליטים שליד הערים הגדולות בגדה המערבית. במהלך זה כלל העברת מרכז הכובד של מערכת הטרור הפלסטינית מרצועת עזה לגדה המערבית.
מאז התחלת השנה החדשה, בתחילת ינואר 2002, יצאו ובוצעו רוב פעולות הטרור הפלסטיניות משכם, ג`נין וטול כרם ורק מיעוטן, יצאו מערי הרצועה. מאחר וכוחות הביטחון ושירותי המודיעין של ישראל הופתעו ולא היו מוכנים לכך, גבר קצב הפיגועים שיצא מערים אלה והגיע עד לממדים הנוכחיים של 10 עד 12 פיגועי ירי והתאבדות ליום. וזה עוד לא היה השיא. בשבועות הקרובים הקצב הזה היה צריך לגדול בכ-30 עד 40 אחוז נוספים. ישראל לא הייתה הגורם היחיד שהזהיר את ערפאת, שלא ימשיך ללכת בדרך זו ודרש ממנו את פירוקם של גדודי אל אקצא.
בראשית ינואר, כאשר השליח האמריקני המיוחד, אנתוני זיני היה באזור, הוא הגיש לערפאת דרישה אמריקנית כזו. אולם ערפאת התעלם ממנה. הדרישה האמריקנית הוגשה לערפאת, לאחר שהאמריקנים השתכנעו כי רוב הנשק האירני שנתפס ב-3 בינואר באוניית הנשק קארין איי, היה מיועד למעשה לתנזים ולגדודי אל אקצא. גם האירופאיים ראו והבינו את גודל הסכנה. רק בתחילת השבוע, חאוויר סולנה, מתאם קשרי החוץ של האיחוד האירופאי, שביקר אצל ערפאת ברמאללה, אמנם לא דרש, אבל "יעץ" למנהיג הפלסטיני להפסיק את תמיכתו ולהביא לפירוקם של גדודי אל אקצא. ערפאת שמע וסירב.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מוסרים כי הייתה עוד סיבה עיקרית נוספת, מלבד גל הטרור, להחלטתו של אריאל שרון לנסות ולרסק את גדודי אל אקצא דווקא עכשיו: המתקפה הצבאית האמריקנית הגדולה המתקרבת על עיראק. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי בשבוע שעבר, בעת שהיחידות הראשונות הקטנות של הכוחות המיוחדים האמריקנים נחתו והחלו לפעול בצפון עיראק, השלימו ארצות הברית וישראל את פרישת המערך האנטי אווירי הישראלי- אמריקני, שתפקידו להגן על המרחב האווירי של ישראל, מפני טילים ומטוסים עיראקיים. מערך זה היה צריך להיות מוצב ומוכן לפעולה כבר באמצע חודש דצמבר שנה שעברה, אולם בעיות מבצעיות שונות שהיו כרוכות בפרישה המבצעית של טילי החץ הישראלים ואשר תיקדבקה אינו יכול לפרטן, דחו את ההפעלה המבצעית של המערך. כדי לפתור את הבעיה, החישה ארצות הברית ברכבת אווירית, שהתנהלה בשבועיים האחרונים לישראל, סוללות אמריקניות נוספות של טילי פטריוט מדגם משופר. סוללות אלה הוצבו כבר בשבוע שעבר ליד העריםהגדולות בישראל.
ההערכה המודיעינית האמריקנית והישראלית היא, כי גם סדאם חוסיין וגם ארגון חיזבאללה בלבנון עלולים שלא להמתין למכה האמריקנית שתיפול עליהם, והם יעדיפו לפתוח בעצמם במכת מנע מוקדמת. ככל שהתגבר גל הטרור הפלסטיני, שהחל לשתק בשבועיים האחרונים לא רק את מרכזי הערים הגדולות בישראל, אלא גם את עורקי התחבורה המרכזיים בישראל, הלכה והתגבשה גם בקרב מקבלי ההחלטות בדרג המדיני הישראלי וגם בקרב צמרת הצבא הדעה כי לא תהייה תועלת מרובה באם המרחב האווירי של ישראל יהיה מוגן בעוד שעורקי התחבורה העיקריים שלה, ומחנות ומפקדות הצבא יהיו תחת התקפת טרור מתמדת והתנועה בהן תהייה משותקת. הפעולה הצבאית הישראלית במחנה באלטה ליד שכם ובמחנה ג`נין באה לרסק את גדודי אל אקצא ולאפשר לצבא לנוע בחופשיות במקרה של מלחמה עם עיראק או חיזבאללה. זו גם הסיבה מדוע ארצות הברית תניח לישראל להשלים את הפעולה הצבאית הזו. שר החוץ האמריקני, קולין פאוול, שדיבר בטלפון עם אריאל שרון ביום ה`, בשעות הערב המוקדמות, לא העיר אפילו הערה אחת על פעולת צה"ל. גם וושינגטון רוצה בהצלחתה.