ישראל יכולה למצוא את עצמה כשהיא נכנסת למלחמה עם איראן עם אותה הנהגה פוליטית וצבאית שהובילה אותה לכישלון מול חיזבאללה.

להלן שבעת הצעדים שנקט שליט איראן האייטוללה עלי חמנאי והצמרת האיראנית בשבוע שעבר כולל שבת 26.8, ומולם הצעדים שנקטו ראש הממשלה אהוד אולמרט והצמרת הצבאית והביטחונית של ישראל בראשותם של שר הביטחון עמיר פרץ, שרת החוץ ציפי ליבני, והרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ.
הצעדים האיראנים:
1. צבא איראן החל בתמרון הגדול ביותר `זולקפר` Zarbat-e Zolfaqar (בתמונה), שהצבא האיראני ביצע אי פעם שמטרתו להעמיד את כל המדינה בת 70 מיליון התושבים במצב מלחמה, עד אשר המתקפה האמריקנית ואולי הישראלית תתרחש מתי שהוא, לפי דעתם של האיראנים בספטמבר או באוקטובר השנה.כלומר, אומה שלמה גויסה והועמדה במצב מלחמה.
3. הצבתה בפעם הראשונה של חבורת פיקוד קדמית, המורכבת מקבוצת קצינים בכירים, כמה מהם בדרגת גנרל, של משמרות המהפכה האיראנים, בעיראק.
4. הצבתה של קבוצת פיקוד דומה של משמרות המהפכה בסוריה, אשר לקחה לידיה את הפיקוד הישיר על כוחות חיזבאללה.
5. הגברת הקצב של הרכבת האווירית האיראנית המעבירה מערכות נשק חדשות, כולל סוג חדש של טילים ארוכי טווח לחיזבאללה.
6. הפרסום האיראני על פעולתו של מתקן המים הכבדים באראק, המצביע בדיוק באיזה מסלולים האיראנים דוהרים בדרכם לבניית הפצצה הגרעינית, פרסום ראשון שבוצע ביום ב` 21.8 זה נבלע ונשכח תחת המהומה הדיפלומטית והתקשורתית של תשובתה של איראן לחבילת ההצעות המערביות יום לאחר מכן ב-22.8.
6. מאחר ואיש בדעת הקהל העולמית לא שם לב לפרסום זה, הטריח את עצמו נשיא איראן אחמדי נז`אד בשבת 26.8, אל המתקן עצמו וחזר על הכרזה זו עוד פעם.
7. ההתקפה האיראנית ביום שלישי 22.8 על פלטפורמת נפט רומנית במפרץ הפרסי ליד מיצרי הורמוז, (An Orizont oil platform in the Persian Gulf, owned by the Grup Servicii Petroliere (GSP) of Romania) , קודם על ידי מסוק צבאי איראני שפתח עליה באש ואחר כך בהשתלטות עליה של כוחות מרינס של משמרות המהפכה שהגיעו למקום בסירות קומנדו מהירות.במצרי הורמוז עוברת 1/5 מתפוקת הנפט העולמית, ובפלטפורמת הנפט מושקע כסף של עולם העסקים האמריקני. במילים אחרות טהרן מפגינה לפני וושינגטון כבר בחודש אוגוסט איך היא תנהג ומה היא בספטמבר או באוקטובר, כאשר ארצות הברית תתקוף אותה.
הלן הצעדים בהם נקטו בשבוע שעבר הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל.
א. ראש הממשלה אהוד אולמרט ערך סיורים מתוקשרים היטב בקרית שמונה ונהרייה, שם הוא הכריז, נוסף להצהרותיו על שיקום מה שהוא מכנה `חיפה והצפון`, כי הוא לא ייקח חלק בתהליך של `הלקאה עצמית`. במילים אחרות, ראש הממשלה נמצא מעל העם הפשוט המהווה את צבא המילואים.
ב. יועציי התקשורת של ראש הממשלה, בעזרתם של כמה עיתונאי חצר, עסקו במרץ בהתזת הצבע על הכתום על תנועת המחאה של אנשי המילואים והמשפחות השכולות. בכך הם רק העמיקו את הקרע באומה הישראלית, וסללו את הדרך לאלה מבין אנשי המילואים אשר אומרים או חושבים כי במלחמה הבאה הם לא יתייצבו לשירות פעיל.
ג. ראש הממשלה ערך במוצאי שבת מפגש מתוקשר היטב של מה שהוגדר יועציו וחבריו`, כדי להחליט איזה סוג של וועדת חקירה תוקם, אם בכלל, לבדיקת מחדלי המלחמה. ראש הממשלה לא היה מסוגל להחליט בנושא.
מלבד השאלה המתבקשת מי הם חבריו ויועציו של אהוד אולמרט אשר בידיהם נמסרות ההחלטות הגורליות של מדינת ישראל? ומי מינה אותם לתפקיד זה? חייבים לשאול איזה החלטה אסטרטגית מדינית וצבאית, לקראת המלחמה הבאה הצפויה בקרוב למדינת ישראל ,קיבל אהוד אולמרט מאז נכנסה הפסקת האש לתוקפה ב-14 לאוגוסט?
מלבד ההחלטה להסתתר מתחת לכנפיים האנטי ישראליות, של הצבאות האירופאים שיוצבו בלבנון, צעד שישראל וצה"ל עוד יספגו ממנו מרורים והשפלות גדולות, אולמרט, פרץ, פרס, ליבני, וחלוץ, לא קיבלו שום החלטה!
עצם העובדה כי ראש הממשלה עדיין לא החליט איזה סוג של וועדת חקירה הוא רוצה, מעיד כי אולמרט מושך בכוונה את הזמן בהמתנה למה שהוא שיתרחש בשטח ויציל אותו מתנועת המחאה ומהתוצאות של המלחמה.
אולם עתידם האישי והפוליטי של אהוד אולמרט, פרץ, ליבני, וחלוץ, העומדים במרכז הסערה הפוליטית בישראל, הופכים מיום ליום להיות פחות ופחות רלבנטיים לעומת המתרחש מסביבה של מדינת ישראל.
לפי המדינה עומדות שתי סכנות גדולות.
1. ההכנות האיראניות-סוריות-וחיזבאללה, למלחמה הבאה.
2. האפשרות כי אכן התחזית המודיעינית האיראנית תתגשם, ארצות הברית תתקוף אותה ואת ה מתקנים הגרעיניים שלה בעוד חודש או חודשיים, ואז ישראל תיכנס למלחמה עם איראן כאשר אותה הנהגה שהובילה אותנו לכישלון מול חיזבאללה, תנהל את המלחמה הישראלית מול איראן.
את המהלך הזה של אהוד אולמרט צריך למנוע, עם וועדת חקירה או בלעדיה.