ישראל מאפשרת את פתיחת שיחות פת"ח-חמס להרכבת ממשלת קואליציה פלסטינית.

מיוחד ובלעדי למקורות תיקדבקה: ישראל הסכימה בחשאי ביום ג` 21.2 למה שלא הסכימה רק יום אחד לפני כן ביום ב` 20.2, לאפשר את בואו לרצועת עזה של עזאם אל אחמד, ראש סיעת פת"ח בפרלמנט הפלסטיני החדש, ובכך אפשרה את תחילת קיומן של השיחות בין החמס והפת"ח לגבי הקמת ממשלה פלסטינית חדשה, מי יהיו השרים מטעם הפת"ח? ואיזה תפקידים הם יקבלו בממשלת החמס? המקורות שלנו מוסרים כי נוסף לאחמד עזאם ישתתפו בשיחות מטעם הפת"ח מוחמד דחלאן, ואחמד חילאס `אבו מאהר`, שהוא המזכיר הכללי של תנועת הפת"ח ברצועה ואויבו בנפש של דחלאן.
לאור התפתחות זו בה ממשלת ישראל מאפשרת את פתיחת השיחות אשר יקנו לממשלת החמס לא רק יציבות אלא גם הכרה בינלאומית, צריך לשאול את השאלות הבאות:
1. איזה ערך יש לדבריו של מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, כי ישראל איננה משתפת פעולה עם שלטון וממשלת הטרור של החמס?
2. מאחר ומידע כזה מועבר על ידי גורמי מודיעין הפועלים בשטח גם לידי וושינגטון ולבירות האירופאית, כיצד הם רואים ומה הם מבינים `מהמערכה הבינלאומית` שמנהלת שרת החוץ ציפי ליבני להחרמת החמס? למה שמדינות אלה לא תפעלנה בדיוק כפי שירושלים פועלת בחשאי?
גרוע יותר היא ההתעלמות המוחלטת של מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, מהתיאום המוחלט הקיים בין יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, וראש הממשלה הפלסטיני המיועד איסמעיל הנייה. המקורות הפלסטינים של תיקדבקה מוסרים כי רמת התיאום בין שני האישיים הגיעה בימים האחרונים לרמה כזו עד כי לפני שאחד מהם מפרסם הודעה או עומד לנאום מתאמים השניים ביניהם את נוסח הדברים דבר המכתיב את אופי המהלכים. המקורות שלנו מוסרים כי במגעי התיאום המתקיימים בין השניים כמה פעמים ביום, הסכימו יו"ר הרשות וראש הממשלה המיועד, כי אבו מאזן ייקח על עצמו את תפקיד הפלסטיני המייצג את הגישה האמריקנית-ישראלית, כלומר הוא יישחק את תפקיד `הפלסטיני הטוב`, ואילו הנייה ייקח על עצמו את תפקיד `הפלסטיני הרע`. מי שמעיין בתוכן השיחות המתנהלות ביניהם מגלה עד מהרה כי ההתאמות ביניהם מבוססות על כך כי למעשה לא משנה מה שאבו מאזן יגיד או לא, מאחר, ולדעתם, ממילא גם ישראל איננה מדברת אתו. דבר זה כמובן שאיננו נכון, מאחר ובין משרד מ"מ משרד ראש הממשלה ולשכת יו"ר הרשות ישנם קווים פתוחים, שלא לדבר על המגעים המתבצעים בידי האמריקנים. אולם הלך מחשבה זה במגעיהם של המנהיגים הפלסטינים, מראה על הזלזול שהם חשים מול ההנהגה הישראלית ומדיניותה הפלסטינית.