ישראל מתאמת את פעולותיה נגד מדיניות ההתקרבות של אובמה לאיראן עם סעודיה

ראש הממשלה בנימין נתניהו, עשה ביום ד' 2.10, צעד נוסף להחרפת העימות עם נשיא ארה''ב באראק אובמה, לגבי מדיניות ההתקרבות שלו לאיראן.
חוגים המקורבים לראש הממשלה החלו להדליף לאמצעי התקשרות, כי אישים בכירים מהמפרץ ביקרו לאחרונה בישראל, וכי מתקיימים מגעים תכופים בין נציגים ישראליים וסעודים, ונציגים של מדינות מפרץ אחרות, לתיאום עמדות מול איראן, בדבר המדיניות האמריקנית לגבי תוכנית הגרעין האיראנית. זו פעם ראשונה, שגורמים רשמיים בישראל חושפים בפומבי מגעים כאלה.
המקורות הוסיפו ואמרו, כי ישראל סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי מתאמות ביניהן גם את המהלכים מול המדיניות האיראנית של אובמה בבתי הקונגרס האמריקנים.
קודם לכן דיווחו המקורות של תיקדבקה תחת הכותרת: 'נתניהו יצטרך עתה לעמול קשה לבנות שוב פעם את האמינות באופציה הצבאית הישראלית מול איראן':
האמריקנים ביקשו, ביום ב', באמצעות שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, אתו נפגש נתניהו, מיד לאחר פגישתו עם אובמה בבית הלבן, נאום ישראלי מתון בעצרת האו''ם.
דווקא האירופאים בייחוד הגרמנים והצרפתים, ביקשו מנתניהו נאום נוקשה נגד איראן, שישים גבולות פחות לתוכנית הגרעינית האיראנית, אבל יעצור את הדהירה של הנשיא אובמה לעבר טהרן.
אפילו האירופאים חוששים שאומבה הולך לוותר לאיראנים בגדול, דבר שיסכן את מעמדם במפרץ הפרסי. נוסף לכך הם אינם אוהבים את הדרך בה אובמה, לאחר ששנים השתמש בהם כמכשיר למדיניותו האיראנית במסגרת שיחות המעצמות ה- P5+1, נפנף ומידר אותם עכשיו מהמגעים הישירים שלו עם איראן, כאילו הם לא היו שם אף פעם.
נתניהו לא שמע לדבריהם של אלה ואלה.
ביום ג' 1.10 בעצרת האו''ם, הוא השמיע את האני מאמין שלו בפרשת הגרעין האיראני: או שאיראן תפסיק בכלל את התוכנית הגרעינית שלה ותפרק אותה, או שהיא תותקף צבאית ע''י ישראל שתפעל לבדה.
מספיק היה להסתכל בפניו חמורי הסבר של שגריר ארה''ב בישראל דן שפירו, שישב ליד שולחן המשלחת האמריקנית בעצרת האו''ם כדי להבין כי הנאום של נתניהו היה לא רק נגד איראן, אלא גם נגד המדיניות האיראנית של הנשיא אובמה.
שפירו הבין, כי יחסי ארה''ב-ישראל חזרו לנקודת השפל שלהם מלפני שנתיים ב-2010, כאשר כל יום שני התפרסמו בארה''ב ידיעות שהודלפו מהממשל, כי אין לצה''ל יכולות ממשיות לתקוף את איראן.
לא יעזורו דבריו 'המרגיעים' כביכול של השר גלעד ארדן, מיום ד' 2.10, כי הוא חושב שנאומו של בנימין נתניהו באו''ם, בא לחזק את הנשיא אובמה.
מאחר ונתניהו יודע כי אי אפשר כבר לעצור את התקרבות אובמה לאיראן, וכי הסנקציות עליהן ראש הממשלה מדבר כגורם היחיד העומד בפני איראן והפצצה הגרעינית, עוד מעט ויתחילו להתפוגג ולהיות מוסרות, הוא מנסה לצייר בצבעים מאוד שחורים, עם מי הנשיא אובמה עומד לבצע מהלכים אלה, בידיעה מראש כי אובמה לא ייסוג מהדרך האיראנית עליה עלה.
מלבד אובמה, יש לנתניהו בעיה אחרת לא פחות חמורה. והיא בעיה של אמינות.
אי אפשר להציב את האופציה הצבאית מול איראן, לא להשתמש בה, ולחזור ולשים אותה בחזרה שוב על השולחן, כל פעם שנוח.

נתניהו מכריז עוד פעם על האופציה הצבאית הישראלית, לאחר חמש שנים, מאז 2009, שלאורכן הוכיח כי הקו המרכזי שלו הוא פסיביות צבאית כמעט מוחלטת.
הנשיא אובמה יודע בדיוק את כוחה הצבאי האמיתי של ישראל, והוא משוכנע כי ישראל יכולה לתקוף בעצמה את איראן. מי שאיננו משוכנע בזה הם האיראנים. מזווית הראייה שלהם, יש לישראל את היכולות הצבאיות, הטכנולוגיות, ואמצעי הסייבר המתאימים, לתקוף.
מה שאין לישראל וגם לארה''ב, לדעתם של האיראנים, היא הנחישות, והרצון לתקוף.

במילים אחרות, על נתניהו לשכנע עכשיו את האיראנים כי מדיניותו הצבאית הפסיבית השתנתה באמת, כדי שטהרן תיקח ברצינות את האופציה הצבאית הישראלית שביום ג' הונחה לפניה שוב בניו יורק.
זו הסיבה מדוע בשבועות הקרובים נראה עלייה במתיחות הצבאית בין ישראל, איראן, סוריה, חיזבאללה, החמס והג'יאהד האיסלמי, בצד התגברות המתיחות המדינית עם וושינגטון.
עד עכשיו, יכלו האיראנים לנסות להשפיע על יחסי ארה''ב-ישראל מהחוץ. עכשיו הם יוכלו להשפיע על יחסי ארה''ב-ישראל, כשהם יושבים ליד שולחן הדיונים עם אובמה.
 

 

Print Friendly, PDF & Email