ישראל צמצמה את אזור החיץ הביטחוני בתוך הרצועה ב-200 מטר. הסכימה לנמל תמורת פירוז מנשק

תמורת הסכמת החמאס להפסקת אש, ישראל הסכימה לצמצמם את אזור החיץ הביטחוני היא מקימה בתוך הרצועה ב-200 מטר.  כמו כן הסכימה ישראל להקים בעתיד נמל ימי, תמורת פירוז.
ישראל לא הסכימה לאפשר הקמת שדה תעופה בינלאומי בעזה, וגם דחתה הצעה מצרית להקים בעזה שדה תעופה רק לטיסות נכנסות, בנימוק כי גם בהסדר כזה מטוסים יצטרכו להגיע לרצועה. 
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה, אשר בידיהם נמצאו כבר רוב הפרטים של ההבנות להן ישראל הסכימה, או לא הסכימה, כדי שהפסקת האש הזו תיכנס לתוקפה מדווחים, כי עדיין מוקדם להתייחס לכל הפרטים האלה, משום שקודם כל צריך להיות בטוח, כי הפסקת האש מחזיקה מעמד.
המבחן היא לא רק בנכונות החמאס לשמור על הפסקת האש. שאלה לא פחות עקרונית היא, עד כמה ראשי המודיעין הישראלי והמצרי צודקים או לא צודקים, לגבי מי מקבל את ההחלטות האמיתיות-הרציניות בחמאס?
לפי הערכות המודיעיניות עליהן תל-אביב וקהיר חוזרות כל זמן המלחמה בעזה, ראשי הזרוע הצבאית של החמאס בעזה-קרי מוחמד דף, רוצה בהפסקת אש. אם אכן ההערכה זו נכונה, הפסקת האש הנוכחית תחזיק מעמד. אם הערכה זו איננה נכונה, כפי שהמציאות בשטח הוכיחה עד עכשיו בשש הפסקות האש הקודמות, גם הפסקת אש זו השביעית במספר תתמוטט.
קודם לכן ביום א' דיווחו המקורות של תיקדבקה תחת הכותרת: 'קהיר לירושלים במסר חשאי: אי אפשר לכופף את החמאס משום שצה''ל לא הכה אותם מספיק.  צה''ל: בעזה מתפתח מצב של המתנה מסוכנת.' 
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מדווחים, כי משלחת ישראל לקהיר לא יוצאת לשם, לא מפני 'שישראל איננה מנהלת תחת אש', כפי שהדברים מוצגים, אלא בגלל מסר חשאי שההנהגה המצרית העבירה לירושלים עוד ביום ה' 7.8 בלילה. במסר המצרי שכוון לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון משה יעלון נאמר: קהיר איננה מסוגלת לכופף יותר את החמס משום שאתם (ישראל וצה''ל), לא הכתם את החמאס מספיק'.
במילים אחרות, ההנהגה המדינית והצבאית המצרית, בראשותו של נשיא מצרים פאתח אל-סיסי, הודיעו לנתניהו וליעלון במסר שאין יותר חד וברור ממנו, כי השיחות בקהיר התמוטטו, וכי אין אפשרות להמשיך אותן, מבלי שצה''ל ימשיך להכות את הזרוע הצבאית של החמאס.
לאחר שגם לפלסטינים, כולל לנציגי החמאס, הבהירו המצרים שאין טעם בהמשכת השיחות, חידש החמאס ביום ו' את ירי הטילים על מטרות בישראל, כשהוא משאיר בידיו את האופציה להרחיב את הירי ולצמצמו, בהתאם להתפתחויות הבאות.
ביום א' 10.8, נוצר המצב הבא: אין יותר שיחות בקהיר, וכל התרגילים המדיניים האומרים, כי 'הפלסטינים עומדים לנטוש את השיחות', וכי 'המשלחת הישראלית לא תצא לשם עד שהאש לא תיפסק', הם תרגילים עקרים במשחק על מי תיפול האחריות להתמוטטות השיחות, על ישראל או הפלסטינים. 
המקורות של תיקדבקה מוסרים, כי לאחר שבסוף השבוע לא רק השיחות בקהיר התמוטטו, אלא גם הנחתם המרכזית של נתניהו ויעלון בחודש האחרון של המלחמה, כי אם ראשי החמאס ייצאו ממחבואיהם התת-קרקעיים וייראו את ההרס שצה''ל הסב לרצועה, הם יחליטו שלא להמשיך במלחמה-גם היא התמוטטה, נשארה הצמרת הישראלית, ואתה צה''ל, ללא מדיניות ברורה.
ראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון יעלון, אשר כבר בימים הראשונים של כניסת צה''ל לרצועה בסוף השבוע הראשון של חודש יולי, החלו לחפש מוצא ליציאה מהמלחמה באמצעות 'הפסקות אש' קצרות שתהפוכנה 'להפסקת אש קבועה', נכשלו בהשגת מטרה זו, כאשר החמאס מנצל את מהלכיהם הגלויים והשקופים למחצה, כאשר כל פעם הוא מפר בכוונה את הפסקות האש.
למרות זאת נצמדו נתניהו ויעלון ל'קונספציית ההרס' שתבוצע על ידי חיל האוויר, למרות שהיה ברור שקונספציה זו איננה ישימה כלפי החמאס. 
כל הפיתולים המדיניים והצבאים האלה, כולל הכניסה המאוד מוגבלת של כוחות שריון ורגלים של צה''ל לעומק שלא יותר מאשר 1 ק''מ לתוך הרצועה בחודש האחרון, לא הצליחו להוציא את היוזמה הטקטית במלחמה מידי החמאס שהזרוע הצבאית שלו כמעט ולא הוכתה, וביום ו' הוא פתח במלחמת התשה, שיכולה להימשך שבועות ואפילו חודשים רבים.
שרים ומפקדים בכירים בצה''ל, אומרים ביום א' בבוקר, כי עתה נוצר בעוטף עזה מצב דומה לזה ששרר ערב מלחמת ששת הימים, ב-1967, לפני 47 שנים. צה''ל עמד אז מוכן להיכנס לרצועת עזה ולחצי האי סיני, (אז מול הצבא המצרי), אולם ראש הממשלה דאז לוי אשכול ז"ל, היסס לתת את הפקודה לנוע, והרמטכ''ל  דאז יצחק רבין  ז"ל  נעלם מהזירה לכמה ימים לאחר שהתמוטט.
גם היום, האוגדות שצה''ל הכין לכניסה לעומק הרצועה עומדות מוכנות בשטחי הכינוס ברצועת עזה, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו נותן להן את הפקודה להיכנס לרצועה.