ישראל תשס"ז- חיים בצל שבר וטרגדיה פוליטית, ואסטרטגית.

תיקדבקה. ביום א` אסרו חג 15 באוקטובר 2006, התברר כי חג הסוכות תשס"ז, היה חג הסוכות השחור בתולדות מדינת ישראל, במובנים רבים, הרבה יותר שחור מאשר יום הכיפורים באוקטובר 1973, במלחמה שהתחוללה 33 שנה קודם לכן. אז הוכתה ישראל צבאית בידי אויבים מבחוץ. היום ישראל מוכה גם על ידי אויבים מבחוץ וגם על ידי אויבים מפנים. אז נפרצו הקווים של צה"ל בחצ י האי סיני וברמת הגולן, היום נפרצו הקווים של צה"ל בצפון, בלבנון, בדרום, ברצועת עזה, ונפרצו גם הקווים בירושלים.
נשיא מדינת ישראל, משה קצב, חשוד באונס שתי נשים ובשורה של מעשים מגונים בכפייה, כולם בוצעו בלשכות הממלכתיות שהועמדו לרשותו בעת שכיהן כשר, ובמשכן נשיאי ישראל.
אם הנשיא יימצא אשם בעבירות אלה, הוא חילל לא רק את כבודן של הנשים, ואת כבוד משכן הנשיאות, הוא חילל גם את כבודם של כל אזרחי מדינת ישראל והעם היהודי כולו בעולם. זו עבירה שאין עליה עונש שכתוב בחוק. בימים ובתקופות קודמות היה זקן עדה כזה שחטא בורח אל עיר מקלט כדי שלא יסקלו אותו באבנים. היום, משה קצב, עדיין מעז פנים ומופיע ביום ב` 16.10, לקול תרועת חצוצרות צה"ל, בפתיחת מושב החורף של הכנסת. (ברגע אחרון הנשיא התחרט וביטל את הופעתו.) הבעיה העיקרית של מדינת ישראל כיום היא לא רק שלרשימת ראשי העדה שסרחו, והיא כבדה וארוכה, הצטרף נשיא המדינה, אלא חצוצרות צה"ל שהתייבשו.
מי שמעיין במסקנות החמורות של וועדת החקירה הראשונה שצה"ל הקים לבדיקת אירועי המלחמה בלבנון, בראשותו של אלוף במיל. יורם יאיר, אינו יכול שלא להגיע למסקנה, כי צמרת צה"ל לוקה ברוב המחלות בהן לוקה הצמרת הפוליטית הישראלית. זו מנהלת מדינה, כאילו הייתה חברה עסקית רווחית שרק ראשיה רשאים ליהנות מפירותיה. וזו שולחת צבא למלחמה, ומנהלת מתוך משרדים מפוארים, ומפקדות עורפיות ממוזגות, פעולה שאיננה קיימת בשטח. בעוד הצמרת הפוליטית הפסיקה בכלל לשדר מסרים כל שהם לעם, כאילו אין יותר שום בסיס אידיאולוגי לקיומה של מדינת ישראל, אין סמלים לאומיים, מלבד שער השקל מול המטבעות הזרים, הצמרת הצבאית משדרת `פקודות לא מובנות שמשתנות כל הזמן` לכוחות בשטח. וועדת החקירה הצבאית קובעת כי `מצב זה יצר אצל הדרגים הנמוכים רושם שבפיקוד יש בלבול ומבוכה ונפגע האמון בדרגים הגבוהים`. במילים אחרות, לחיילים אין אמון לא בצמרת צה"ל ושדרת המפקדים שלו, כפי שלעם אין אמון בממשלה ובשריה. מי שאינו רוצה להבין, כי פרשיות האונס והמעשים המגונים של שועי המדינה, שיתוקה המדיני-והאידיאולוגי של ממשלת ישראל, השחיתות המתפשטת ומתחלחלת מהדרגים הגבוהים למטה, הפער החברתי הגדול ביותר בעולם המערבי, וכישלונותיו של צה"ל במלחמה, קשורים אלה באלה, וכי חייבים באיזה שהיא נקודה של זמן והתרחשויות לקטוע את הקשר הזה,דן אותנו לחיות בתשס"ז,במצב של טרגדיה אסטרטגית, אשר תביא לתופעות קשות יותר בעתיד.