זכריא זביידי ומוחמד קאסם עארדה נתפסו. הישג גדול לכוחות הביטחון. עוד שני אסירים נמלטים חופשיים. המצוד אחריהם נמשך

כאשר שר הביטחון בני גנץ אומר, ביום שישי 10.9, בעת בסיור במחנה סאלם בשומרון, כי 'בסופו של דבר נשים את היד על האנשים שנמלטו. יש כיוונים מודיעיניים ומבצעיים ואני בטוח שנתפוס אותם'. וכי הוא 'מתרשם שנעשית עבודה נחושה בשילוב זרועות ראוי בין הארגונים,' הוא מתכוון לכך שקיים מידע מודיעיני, שתחילתו הגיעה ממקורות חוץ ואפשרה למודיעין הישראלי לאתר את מקום המצאם של האסירים הפלסטינים הנמלטים ואת תנועותיהם. וכאשר הוא מדבר על 'שילוב זרועות ראוי בין הארגונים', הוא מתכוון גם לארגוני חוץ.
הנקודה המרכזית היא עכשיו איך לתפוס את האסירים מבלי שיהרגו, ומבלי שצה"ל, המשטרה, מג"ב והשב"כ ישלמו מחיר כבד בהרוגים ובפצועים מבין אנשיהם.
בריחת ששת האסירים מכלא גלבוע היא לא אסון לאומי-כפי שכלי התקשורת הישראליים מנסים להציג כבר שבוע ימים  כאשר כל יום הם חוזרים על הכותרות של אתמול.
החדשות היחידות האמיתיות הן גודל המשבר והמתרחש בשירות בתי הסוהר, ובמיוחד בכלא גלבוע. לא הייתה שמירה במגדל שמעל היציאה ממנה הבורחים יצאו, לא היה פטרול ממונע שסובב מסביב לחומות הכלא, לא היה מי שיסתכל בתמונות שהעבירו מצלמות האבטחה, ולא היה מושג כלשהו על המתרחש  בתא מספר 7, שם הבורחים התרכזו.
אולם מעל הכול השאלה המרכזית היא, איך האסירים הנמלטים, ידעו בדיוק מתי רשתות ההתרעה מסביב לבית הסוהר ומעליו אינן עובדות. באותו רגע שהן הפסיקו את פעולתן, האסירים הנמלטים הגיחו מהמנהרה ומשם לחופשי.
ברשתות החברתיות מתפרסמים בסוף השבוע פרטים מדהימים על בני משפחה של אנשי שב"ס הכלואים בכלא גלבוע כאסירים ועיסוקיהם בתוך הכלא. אם הפרטים האלה נכונים, אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית, אבל כן יש צורך בהתפטרותה של נציבת שב"ס רב גונדר קטי פרי, ובטיהור כלא גלבוע מהמתרחש שם ומהאחראים לכך.
אולם הבעיה העיקרית היא לא נציבת בתי הסוהר, הבעיה היא תפקוד או אי תפקוד של ממשלת בנט-לפיד-גנץ במשבר זה.  
בימים הראשונים לבריחה קולה של הממשלה לא נשמע. מלבד הצהרה של ראש הממשלה נפתלי בנט כי מדובר 'במקרה חמור', וכי לפרשה 'יכולה להיות השפעה גם על גזרות אחרות',  קולו של בנט לא נשמע. הוא גם לא ביקר בכלא גלבוע.
השר היחיד שדיבר היה השר לביטחון הפנים עומר בר-לב, שלאחר כמה ימים הגיע למסקנה, שכדי להוריד מעליו ומנציבת שירות בתי הסוהר לחץ, צריך להקים וועדת חקירה ממלכתית.
מאחר ויש להניח כי הבורחים עצמם לא יופיעו בפני הוועדה הזו שטרם מונתה, לא ברור מה יש לוועדה לחקור? הדבר העיקרי שוועדה כזו יכולה להגיע הוא המלצה על שינוי המדיניות והיחס לאסירים ביטחוניים אבל כדי לבצע מהלך כזה צריך להקים שירות בתי הסוהר בעל תפישות שונות וכוח אדם מתאים לבצע אותן.
וזו בדיוק הנקודה העיקרית.
ממשלה הנשענת של מפלגת רע"ם בראשות מנסור עבאס, וכאשר יושב ראש וועדת הפנים הוא ח"כ ואליד טאהא, הרואים באנשי הטרור שנמלטו לוחמי חופש והרואים בתנאים הנוכחים של האסירים תנאים חמורים שצריך להקל בהם, לא תסכים לשינויים מהותיים כאלה כלפי האסירים הפלסטינים. אפשר גם להניח, כי גם הרשימה המשותפת, מר"צ וכמה חברי כנסת מהעבודה, יתנגדו לכך.
רמז ברור לכך אפשר היה להבין כבר ביום שישי 10.9 כאשר שר הביטחון בני גנץ אמר, 'כי לצד הסריקות הנרחבות אחר האסירים שנמלטו, אנחנו ממשיכים גם את הקשרים שלנו עם הרשות הפלסטינית. לדבריו, 'צריך להבין שמדובר בשישה מתוך מיליונים שחיים פה וצריך להיות מסוגלים לטפל בשישה האלה ובעוזריהם מבלי להפר את האיזונים האחרים.'
במילים אחרות, מר גנץ כנראה לא שמע על האופוריה ותחושת הניצחון השוררת לא רק בקרב הפלסטינים בעזה, יהודה ושומרון, אלא גם בחלק מערביי ישראל, לאחר בחירת האסירים ורצח חייל מג"ב סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל.
המילים 'איזונים אחרים' הם איזונים פוליטיים הקשורים לעתיד הממשלה.  

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות