כאשר אובמה מסרב לפגוש את נתניהו, הוא משאיר בידיו את הברירה לתקוף את איראן ללא תמיכתה והשתתפותה של ארה"ב

הידיעה שהגיעה ביום ג' 11.9 בלילה מוושינגטון לירושלים, כי אין בלוח הזמנים של הנשיא אומבה זמן לפגוש את ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת ביקורו בניו יורק בשבוע האחרון בספטמבר, נפלה כרעם ביום בהיר לא רק בירושלים, אלא גם בוושינגטון. במילים אחרות, כל המו''מ החשאי שהתנהל בשבועיים האחרונים בין אנשי לשכת ראש הממשלה ואנשי המועצה לביטחון לאומי של ארה''ב ה-NSC, וכל המו''מ החשאי שהתנהל בין שר ההגנה האמריקני ליאון פאנטה, ושר הביטחון אהוד ברק, על מציאת פתרון לחילוקי הדעות בין וושינגטון וירושלים לגבי תקיפת איראן, התמוטט בקול רעש גדול כאשר נשיא ארה''ב באראק אובמה, הוא שמוטט אותו ושם לו קץ, תוך השפלה פומבית של נתניהו.
.בצעד זה דחף/דחה אובמה את כל המתווכים למיניהם, והחזיר את הגלגל אחורנית ב-11 יום ל-30 באוגוסט כאשר ראש המטות המזוינים האמריקנים הגנרל מרטין דמפסי  אמר בלונדון: 'אינני רוצה להיות מעורב בזה באם הם יבחרו לעשות זאת', ציטוט המקור:  don't want to be complicit if they (Israel) choose to do it. ביום ג' הוברר סופית, כי דברים אלה של דמפסי, לא היו דברים מחוספסים של גנרל אמריקני, כפי שרבים בוושינגטון ניסו להציג זאת, אלא הם היו דברים שייצגו את דעתו, ואת עמדתו הסופית של אובמה לגבי האפשרות שישראל תתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית.
אובמה אומר בדיוק כמו דמפסי, אם ישראל עומדת על דעתה לתקוף את איראן, לא רק שאין פגישה עם נתניהו, למרות שזו כבר נקבעה ל-28 בספטמבר, ואני אובמה אינני שם.
עוד ביום ג' בערב, בטרם הגיעו הידיעות על העמקת המשבר בין ארה''ב וישראל, היו מקורות בירושלים שהשתעשעו ברעיון כי דבריו של שר ההגנה  ליאון פאנטה  בהופעה בבוקר ברשת CBS: בהם אמר כי  יש לנו מודיעין טוב על איראן, ומרגע שזו תחליט לגשת לבנות פצצה גרעינית, עדיין יש לוושינגטון עוד כשנה עד שתצטרך לפעול נגד איראן, כדי למנוע ממנה פצצה כזו, וכי הכוחות האמריקנים במפרץ ערוכים לא רק להגן אלא גם לתקוף, מהווים תחילתו של מו''מ אמריקני-ישראלי על לוח זמנים חדש  משותף לשתי המדינות מול איראן.
אולם כאשר ההערכות הישראליות המוטעות האלה הגיעו לבית הלבן, נראה כי הם הציתו שם פתיל חומר נפץ שהצטבר אצל הנשיא אובמה ואנשיו כבר זמן רב,  והם החליטו להתעמת עם נתניהו, במקום להתעמת עם איראן.
אחת הסיבות הנוספות לכך הייה כנראה מידע שהגיע לבית הלבן בשעות האחרונות, לפיו נתניהו וברק הורו, במקביל לשיחות עם הבית הלבן , לצה''ל לעשות את ההכנות האחרונות לקראת תקיפת איראן.
קודם לכן דיווחו ביום ג' 11.9 המקורות של תיקדבקה  בוושינגטון על תוכן המגעים בין ארה''ב וישראל:
שיא ארה''ב באראק אובמה, וראש הממשלה בנימין  נתניהו, ניהלו ביניהם כל יום ב' 10.9 קרבות מאסף לגבי תוכן פגישתם שנקבעה ב-28 לספטמבר. בהתבטאויותיו קבע נתניהו,  כי בפגישה יידונו הקווים האדומים האמריקנים לגבי התוכנית הגרעינית האיראנית.  הבית הלבן אמר, בצורות שונות, לא! אין דיון ואין צורך בקווים אדומים.
ישראל הגיבה ואמרה באמצעותו של ראש אמ''ן לשעבר עמוס ידלין, כי לא רק שיש צורך בקווים אדומים, אלא שאם לא יהיו קווים אדומים, יש  לה הכוח והאמצעים לתקוף את התוכנית הגרעינית, בלי ארה''ב.
לרגע היה נדמה ביום ב',  כי שני הצדדים- אובמה ונתניהו, מתקרבים לנקודה בה הקרע ביניהם הוא כל כך עמוק עד שאין צורך בפגישה ביניהם.
זו  כמובן אשליה אופטית, הסותרת את המציאות הפוליטית של שני הצדדים הזקוקים לפגישה זו כמו אוויר לנשימה.
אובמה איננו יכול לוותר על הפגישה, באם הוא איננו רוצה שישראל תתקוף לפני הבחירות לנשיאות ב-6  בנובמבר. נתניהו איננו יכול לוותר על הפגישה משום שהוא רוצה לגייס את ארה''ב להשתתף בהתקפה, והוא צריך להראות לממשלה  ולצמרת צה''ל, המוצגת על ידי גורמים ישראליים המתנגדים לתקיפה כאילו 'כולה' נגדה, הצגה שהיא שיקרית ומטעה, כי עשה את כל המאמצים לקבל את תמיכתה של ארה''ב להתקפה זו.
אם נתניהו ייכשל להגיע להבנות עם הנשיא אובמה, עדיין עומדים לצידו בתי הנבחרים האמריקנים, חלקים גדולים של התקשורת האמריקנית, והתומכים היהודיים האמריקנים של אובמה, כולל אלה שממנים את מערכת הבחירות שלו.
אלה הן רק חלק מהסיבות העיקריות מדוע הפגישה בין אובמה לנתניהו תתקיים ב-28 לספטמבר, ומדוע פגישה זו תהייה מכריעה לגבי המזרח התיכון, ועתידם הפוליטי של אובמה ונתניהו.
כפי שהדברים עומדים עתה לפגישה זו יהיו שני רבדים:
1. בניו-יורק תתקיים פגישת אובמה נתניהו, שם שני האישים ינסו להגיע להסכמות כלליות.
2. בפנטגון בוושינגטון ישבו ויחכו להבנות אלה, באם תגענה, שר ההגנה האמריקני ליאון פאנטה, ושר הביטחון הישראלי אהוד ברק.  שני שרי ההגנה ינסו לתרגם את ההבנות של אובמה ונתניהו לפרטים ולהבנות מעשיות. הסיכומים עליהן פאנטה וברק יגיעו, יועברו בחזרה לניו יורק כדי לקבל שם את אישורם הסופי של אובמה ונתניהו.
זו הסיבה מדוע הקרב המתחולל השבוע על 'הקווים האדומים' בין אובמה ונתניהו, הוא למעשה קרב על מה ידונו בניו יורק ובוושינגטון, ומתוך איזה עמדה יפיעו שני המנהיגים בפתח השיחות.
לקרב זה אין חשיבות רבה על מה ידברו באמת בשיחות, ועוד יותר מה באמת יוחלט ביניהם.
על דברים אלה יוחלט בשורה של מגעים חשאיים קדחתניים המתקיימים בימים אלה בין נציגים אמריקנים וישראליים.
הדבר הבולט היחיד ששני הצדדים, האמריקנים והישראלים, משתדלים שלא להגיע ברגעים עדינים אלה, הוא להביא לקרע אמריקני-ישראלי מוחלט עוד לפני שהפגישות של 28 בספטמבר תתקיימנה.
קרב מספר 2 על 'קווים אדומים' דומים, אבל שונים, התקיים ביום שני 10.9, בין נשיא המדינה שמעון פרס, וראש הממשלה נתניהו.      
בעוד התקשרות הישראלית מתארת פגישה זו כפגישת 'פיוס' בין שני האישיים  שלא נפגשו בשלושת החודשים האחרונים, מוסרים המקורות של תיקדבקה, כי זו הייתה פגישה בה פרס שהעמיד עכשיו את עצמו בגלוי בראש מחנה המתנגדים לתקיפה באיראן, ונתניהו, העומד בראש מחנה  המצדדים בתקיפה, גיששו באם הם יכולים לקבוע 'קווים אדומים' בין שני המחנות לפני הפגישה המכריעה עם אובמה.
הפגישה הסתיימה ללא תוצאות, משום שפרס מצפה שנתניהו ייכנע לאובמה, התפתחות שאם תתרחש תיתן בידיו ניצחון פוליטי בינלאומי וישראלי פנימי חשוב. בינתיים, נכון ליום ג' בבוקר 11.9, אין לנתניהו תוכניות כאלה.