כאשר המטה הכללי של צה"ל משותק, ופרשת מכירת המניות של הרמטכ"ל תופסת את הכותרות, עולות לדיון אסטרטגי אופציות הטילים והגרעין.

תיקדבקה: בפעם השנייה תוך שש שנים צה"ל נסוג `במהירות אך לא בבהילות` לפי ההגדרה הרשמית , מלבנון. פעם אחת במאי 2000, פעם שנייה באוגוסט 2006. במילים אחרות צה"ל נסוג מהר, אם לא להשתמש במילה `בורח`, מלבנון. תוך 12 שעות מאז יום שני אחה"צ, שעה שדוברים צבאיים אמרו כי צה"ל יישאר בדרום לבנון עד שיגיע לשם הכוח הרב הלאומי, ועד יום שלישי 15.8 בבוקר כאשר אותם דוברים החלו לומר כי צה"ל לא ימשיך לשהות בדרום לבנון אלא `יסתפק בסיורים מוגבלים בכפרים`, הולך ומתברר כי צה"ל נסוג/בורח שוב מלבנון.
ביציאה המבוהלת הראשונה, לקח בדיוק ארבעה חודשים עד שישראל קבלה הישר בפניה את התוצאה: המלחמה עם הפלסטינים וטרור המתאבדים הנמשכת כבר שש שנים ללא הכרעה. עכשיו צריך לשאול במלוא הרצינות מה תהייה התוצאה של היציאה המבוהלת החדשה מלבנון? בקצב המהיר המאוד של האירועים מה יקרה? ובפני מה נעמוד בספטמבר או בנובמבר 2006? האם נותקף בטילים על ידי סוריה? שנשיאה באשר אסד כבר אומר בגלוי כי הוא ישחרר את הגולן בכוח, או שנותקף על ידי הטילים האיראנים והסורים ביחד? בפעולה מתואמת ומשולבת.
מאחר וגם האייטוללה עלי חמנאי, שליט איראן, ונשיא סוריה בשאר אסד מניחים כי ההנהגה הישראלית הנוכחית לא תשתמש בכוחה הגרעיני אלא אם היא תקבל לכך אישור וגיבוי מוחלט מוושינגטון, ואישור כזה לא יינתן, הרי שהשיקול האסטרטגי שלהם יכול להיות כך התגובה הישראלית היחידה למכת טילים איראנית-סורית, שתלווה בתקיפה חדשה של חיזבאללה בצפון, יכולה להיות הפצצת דמשק במטוסים והפצצת טהרן בטילים ישראליים. גם עלי חמנאי וגם באשר אסד יכולים להתפתות ולחשוב כי המחיר שהם ואזרחיהם ישלמו במקרה כזה הוא מועט לעומת המחיר שישראל תשלם. אחר הכל יש עוד הבטחה אחת של חסן נסראללה שלא מומשה במלחמה הזו והיא לירות טילים על תל-אביב.
הציבור במדינת ישראל ממשיך לא להיות מדווח כי הצבא וסוללות טילי הסקאד הסוריות נמצאים בכוננות מבצעית עליונה. הרי עתה כבר ברור כי גם טהרן וגם דמשק משוכנעות לאחר שראו את ביצועיו הכושלים של צה"ל בלבנון, כי לישראל אין אופציה צבאית ממשית נגדן מלבד כוח הטילים שלה ועוצמתה הגרעינית.
למרבה האירוניה ואל תוך מערכת שיקולים אזוריים וגלובליים אלה משתרבבת פרשת מכירת המניות של הרמטכ"ל הישראלי רב אלוף דן חלוץ ביום ד` 12.7, 4 שעות לאחר שהחלה המלחמה עם חזיבאללה בגבול הצפון. בטהרן, בדמשק, ובבונקר אצל נסראללה, עוקבים אחר כל מילה שנאמרת או נכתבת בישראל. המסקנה שלהם ביומיים האחרונים היא כי מי שהוא בהנהגה האמריקנית או הישראלית מעוניין להביא להדחתו המהירה של הרמטכ"ל הישראלי רב אלוף דן חלוץ. אין איש אחד לא בטהרן ולא בדמשק, ואולי גם לא במדינת ישראל, שיאמין כי רק מקריות הביאה לכך שביום שני 14.8, יפרסם השבועון האמריקני `טיים` כי שחצנותו של הרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ, היא שהביאה לתוצאות העגומות של המלחמה עבור ישראל, ולהפסדים הבינלאומיים הקשים שנגרמו לארצות הברית. וכי יום אחד בלבד לאחר מכן, ביום ג` 15.8, יפרסם `מעריב` את הסיפור כי כי עיסוקו המרכזי של הרמטכ"ל הישראלי בשעות הראשונות של המלחמה היה למכור את תיק המניות שלו. מזווית הראייה של טהרן ודמשק כל אלה מעידים על כך כי לא רק ההנהגה הישראלית משותקת, אלא גם המטכ"ל הישראלי. זה הרגע בו תמיד, הערבים התפתו לפעול, והשאלה הגדולה היא מדוע דווקא באמצע חודש אוגוסט 2006, כאשר צה"ל מצוי בעיצומה של מנסיגתו מלבנון, הם יחשבו ויתנהגו אחרת? כדאי וצריך לדעת כי הרגעים בהם אנו מתעסקים במניות של דן חלוץ ומשפחתו, וחדלנו לשים לב למתרחש בלבנון ובנסיגת צה"ל משם. הם רגעים מסוכנים ביותר למדינת ישראל.