כיצד השבוע בו 'כמעט' הושג הסכם בין ישראל ולבנון על הגבולות הימיים, הסתיים בהקמת קבינט מלחמה ישראלי מול חיזבאללה
מה בדיוק חשב לעצמו ראש הממשלה יאיר לפיד כאשר פתח באמצע השבוע במסע תעמולה אופטימי לפיו הוא השיג הסכם עם ביירות על הגבול הימי בין ישראל וביירות והסכם על גבולות שדות הגז בים התיכון. בפרסומים אלא כמובן לא נעדרה עקיצת הבחירות כי לפיד הצליח היכן שראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו נכשל בעשר השנים האחרונות.
זה היה ביום שני 3.10.
לא עברו שלושה ימים וביום חמישי 6.10, לא רק שללפיד לא היה הסכם מוסכם על שתי המדינות אלא שהוא נאלץ להקים קבינט מלחמה מצומצם בהשתתפותם של שר הביטחון בני גנץ ושל ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט שינהל עימות צבאי נגד חיזבאללה.
בשלושה ימים אלה ביירות הודיעה לארצות הברית כי היא איננה מסכימה לחתום על ההסכם בגלל שלוש נקודות:
1. לבנון אינה מסכימה כי קו המצופים באזור ראש הנקרה המשמש כיום כגבול ימי זמני בין ישראל ולבנון, ייקבע כקו גבול בינלאומי קבוע שיוכר על ידי האו"ם.
2. ביירות איננה מסכימה כי התשלומים שישראל תצטרך לקבל עבור הגז משדה קנא ( 5 ק"מ צפונית מכריש ), ושעל הטריטוריה שלו ישראל וויתרה, ייקבעו במשא ומתן בין ירושלים ובין החברה הצרפתית 'טוטאל' TOTAL המפיקה את הגז בשדה, אלא רק בין ירושלים וביירות.
במילים אחרות, בהתחשב במצבה הכלכלי של לבנון, פירוש הדבר שישראל לא תקבל שום תשלומים עבור הגז והטריטוריה עליהם וויתרה.
3. ביירות דחתה כל ניסיון לקשר בין קביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון בים התיכון לבין קביעת הגבול בין שתי המדינות במשולש הגבולות ישראל-סוריה-לבנון,
כלומר באזור החרמון וחוות שבעא.
לאחר שלפיד דחה את התביעות הלבנוניות האלה, הוא תמרן את עצמו לעמדה בה הוא צריך להחליט מתי להתחיל להפיק גז מאסדת כריש ולהעבירו לישראל.
מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה כבר הודיע כי אם ישראל תתחיל לשאוב גז מכריש, כאשר בין לבנון וישראל אין הסכם-הוא יפעל.
במילים אחרות, לא רק שבידיו של לפיד אין הסכם עם לבנון, אלא שהוא יצטרך להחליט מתי ואייך לפתוח בעימות צבאי עם חיזבאללה, מאחר וישראל איננה יכולה להרשות לעצמה שלא לשאוב גז מכריש. שאיבת הגז מכריש הייתה כבר אפשרית מהמחצית השנייה של ספטמבר.
כל מדינאי מתחיל במזרח התיכון יודע שאם הצד הנגדי למו"מ אומר שהושג הסכם פירוש הדבר שאין הסכם, וגם לאחר השגת הסכם סופי אין פירוש כי הצדדים יקיימו אותו.
