כמו שבפרשת הספינה אקילה לארו, שם ערפאת נתן הוראה לזרוק לים את ליאון קלינגהופר, שישב בכסא גלגלים, כך הוא הצליח עתה בעזרתם של ארצות הברית והמנהיגות הישראלית להושיב את המדינה היהודית בכסא גלגלים, והוא ממשיך לדחוף אותה במדרון הטרור.

בפיגוע ההתאבדות, ביום ה` בירושלים, התרסקה המדיניות של נשיא ארצות הברית ג`ורג בוש כלפי יאסר ערפאת, התרסקה גם מדיניותם של דיק צ`ייני סגן הנשיא,ראש הממשלה אריאל שרון, והגנרל זיני. תיקדבקה לא יכתוב מה קרה בפיגוע זה באמת, ומדוע הזעזוע אחריו כל כך גדול. וזאת משום שהמשטרה בלחץ לשכת ראש הממשלה, הוציאה צוו איסור פרסום. תיקדבקה יכתוב גם את מספר האבדות, כפי שנמסרו על ידי המשטרה, 3 הרוגים ו-87 פצועים. אבל כל זה יתברר אחר כך. בין אם המספרים נכונים או לא, המראות היו מאוד ממשיים. ראשים כרותים של אנשים התגלגלו ברחוב הראשי של ירושלים, ידים ורגליים כרותות. פצועים שכבו ברחוב ובגופם נעוצים עשרות ברגים ומסמרים שחגורת הנפץ הייתה מלאה בהם. עוד לא נראתה זוועה כזו במרכז ירושלים.
חלקי הגופות האלה רק הדגישו את פשיטת הרגל של המדיניות של בוש, צ`ייני, שרון וזיני. מדיניות זו נכשלה בגלל שתי סיבות: האחת ואותה תיקדבקה כתב אינספור פעמים. ערפאת לא רוצה לא שלום. הוא גם אינו רוצה את טנט, לא את מיטשל, לא הפסקת אש, לא את רבין ז"ל, לא את פרס, לא קלינטון, לא אהוד ברק, לא שרון, לא בוש, לא צ`ייני. הוא רוצה רק דבר אחד להחריב את מדינת ישראל. ובשביל זה כל דבר, אמצעי, שקר ותחבולה כשרים בעיניו. רק לפני חמישה ימים הודיע ערפאת לאמריקנים ולישראלים כי שירותי הביטחון שלו עצרו את המחבל המתאבד מוחמד חשאייקה מהכפר טולוזה שליד שכם.
יתרה מזאת, ערפאת ביקש מהאמריקנים, ברצותו להוכיח להם כמה הוא רציני במלחמתו בטרור, כי ישיגו עבורו את אישורם של הישראלים להעביר את חשאייקה משכם לרמאללה, שם השמירה והפיקוח עליו יהיו הדוקים יותר. אפילו אם הייתה מתגלמת באישיותו של בן אדם אחד מזיגה מושלמת של מפיסטו ומקיבאלי, לא היה עולה בדעתה של דמות כזו להגיע לשפל כפי שערפאת הגיע אליו בפרשה זו.
הישראלים נענו לבקשתם של האמריקנים והעבירו, לפי בקשה אישית מפורשת של ערפאת, את חשאייקה לרמאללה. ומה עושה ערפאת? הצעיר הפלסטיני לא ישב אפילו שעה אחת בבית הכלא ברמאללה. במקום זאת הובילו אותו מיד אל מפקדת גדודי אל אקצא ברמאללה, שם ציידו אותו קצינים הכפופים, לראש המודיעין המסכל בגדה, הקולונל תאופיק טיראווי, איש המודיעין המקורב ביותר לערפאת, בחגורות הנפץ, אשר בהם עטף את גופו, הדריכו אותו, ושלחו אותו למרכז ירושלים.
כאשר חשאייקה היה כבר בדרך לירושלים, שאלו אנשיו של הגנרל זיני את ערפאת מה קורה עם הצעיר הפלסטיני מטולוזה, והאם הישראלים עמדו בהבטחתם. כן, כן, אמר ערפאת, אל תדאגו הוא נמצא אצלי במעצר.
ביום חמישי, התפוצץ העציר של ערפאת במרכז ירושלים. במילים אחרות, בפעם הראשונה במשך 40 שנה שהוא עוסק ללא הפסקה בטרור, יאסר ערפאת נתפס אישית על חם. הוא אישית דאג להעברתו של המחבל המתאבד לרמאללה והוא ידע היטב למה הוא עושה זאת. עד היום מסתירות ארצות הברית וישראל את העובדה, כי ב-1985 כאשר האונייה אקילה לארו נחטפה על ידיח מחמוד עבאס, עמד אתו ערפאת בקשר אלחוטי ישיר, שכל מילה ממנו הוקלטה על ידי המודיעין הישראלי והמצרי. מכל נוסעי אוניית התיירים, בחר מחמוד עבאס, בבן ערובה אחד. ביהודי אמריקני בשם ליאון קלינהופר, שהיה איש נכה שישב בכסא גלגלים. מה לעשות אתו? שאל מחמוד עבאס את ערפאת.
זרוק אותו לים, ענה ערפאת. וכך היה. הנכה היהודי-האמריקני, נזרק לים אל מותו.
בדיוק הדבר אותו עשה ב-1985, ערפאת עושה ב-2002 , לאחר שבעורמתו, ובעזרתה של ארצות הברית, ובייחוד נשיאה הקודם ביל קלינטון, ואדיבותם המדינית של מנהיגי ישראל, הוא הצליח שוב להושיב את המדינה הזאת בתוך כסא גלגלים, והוא עומד להשליך אותה אל הים, בדיוק כפי שהוא עשה עם קלינגהופר. אז אמריקה לא התערבה, גם עכשיו היא אינה מתערבת. להפך, מאחר והגנרל אנתוני זיני, הוא שליחו האישי של הנשיא ג`ורג בוש למזרח התיכון, יאסר ערפאת מרשה לעצמו, להשתמש בשירותיו של נשיא ארצות הברית כדי לשלוח מחבל מתאבד ללב ירושלים. במילים אחרות אצל יאסר ערפאת גם נשיא ארצות הברית ג`ורג בוש, מנהיג והמפקד העליון של המלחמה העולמית בטרור, הוא כלי מתאים לשימוש בהפעלת מערכת הטרור שלו.
אפילו דמיונו הפורה של אוסמה בן לאדן, מנהיג אל קעידה, ויש לו דמיון פורה, אינו משתווה לעומק הדמיון החולני של האיש, אשר לא מזמן יצא ונכנס במסדרונות ומדשאות הבית הלבן.ואחרי זה, האיש הזה עומד ומקריא הודעה כתובה האומרת כי מעתה הוא ילחם בתופעות אלה. עם מי הוא בדיוק ילחם. עם עצמו?
ואת עזרתו של מי הוא שוב הפעם יבקש במלחמה זו? כמובן את עזרתה של ארצות הברית. צריכים להבין את עומק התחכום השטני של האיש. עכשיו הוא יגיד שהוא נלחם, גם האמריקנים יגידו כך וגם המנהיגות הישראלית. לא ייקח יומיים או שלושה ואולי אפילו כמה שעות ספורות בלבד, והטרור יחודש בכל עוצמתו.
הסיבה או הגורם השני לכישלון המדיניות הוא העם הישראלי. שום עם בעולם לא התבקש ושום עם בעולם גם אף פעם אחת לא הסכים, בתולדות ההיסטוריה האנושית לשבת ולחכות באפס מעשה ובחידלון מוחלט, עד שיבואו להרוג אותו. גם שום עם תרבותי, מערבי, דמוקרטי, לא עמד אף פעם במערכת טרור שכזו. גל אחר גל של מתאבדים, שאיש אינו עוצר אותם ואיש אינו מגיב על מעשיהם. להפך,עוד יש קולות תרבותיים עתיקים הקוראים לעם הזה להתאפק. המודבר לא בפלישה של כוחות מהחלל. המדובר בפלישה מיישות מדינית, שעד כתיבת שורות אלה נתמכת על ידי המעצמה הדמוקרטית החזקה בעולם ועל ידי ממשלות ותרבויות אירופה.
אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל יכול מרגע זה ואילך לנקוט כל צעד שהוא רוצה. גם האמריקנים בוושינגטון, וגם ראשי מדינות אירופה. דבר כבר לא משנה. ביום חמישי, בניסן התשס"ב, 21 למרס 2002, משהו נסדק בעם הזה. בפעם הראשונה, העם הזה החל להבין כי הוא מובל במדינתו העצמאית, אשר הוקמה לאחר השואה הנאצית, על ידי מנהגיו, בכסא גלגלים לכיוון גלי הים. ולהבנה זו תהיינה תוצאות מרחיקות לכת, לא רק בישראל אלא בכל המזרח התיכון.