כתבי אישום וצווי מעצר בינלאומיים נגד אנשי הצמרת הסוריים?

המקורות המודיעיניים של תיקדבקה, מדווחים בלעדית כי ראש צוות החקירה החדש של האו"ם ברצח ראפיק חארירי הבלגי סרז` בראמרץ Serge Brammertz, עומד להגיע השבוע ללבנון, לאחר שקיים שיחות חשאיות עם מזכיר האו"ם קופי אנאן, בהן התקבלה החלטה לפיה הוא יפרסם כתבי אישום בינלאומיים נגד ראשי המשטר בסוריה המעורבים ברצח, ויבקש מהאינטרפול לעצור אותם. המדובר בעיקר בפארוק- א-שרע מי שמונה בימים האחרונים בדמשק להיות סגן נשיא, בניסיון נואש להעניק לו חסינות, ובגיסו של הנשיא בשאר אסד, ראש המודיעין הצבאי הסורי גנרל אסף שואכת. צעד כזה יביא גם למתח והתחממות נוספת בזירה לבנונית הפנימית, בה ניצבים עתה מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה והגנרל המרוני מישאל עאון, לאחר הסכם שיתוף הפעולה המפתיע שחתמו ביניהם בראש החזית הפרו סורית (בתמונה). מולם עומדים בראש החזית האנטי סורית ואליד ג`ומבלאט מנהיג הדרוזים וסעד חארירי, בנו של ראפיק חארירי. גו`מבלאט אומר כי יש בידיו הוכחות, כי למרות כל הדיבורים על נסיגת הסורים והפסקת מעורבותם בלבנון, שדה התעופה הבינלאומי של ביירות והנמל הימי שלה נמצאים בשליטה מוחלטת של קצינים לבנוניים המקבלים את הוראותיהם ישר מנשיא לבנון אמיל לאחוד המקבל את הוראותיו מדמשק.
המקורות של תיקדבקה בביירות, מוסרים כי לברית בין עאוון ונסראללה, אם תחזיק מעמד, יש ארבע השלכות שליליות מרכזיות מרחיקות לכת על מדיניותן של ארצות הברית וצרפת בביירות.
1. עוואן חתם על הברית בתמורה להבטחתו של נסראללה לבחור בו כנשיא. בכל העניק עאוון את המטריה הנוצרית לכל הגורמים בלבנון אשר יטרפדו את החלטת 1559 של מועצת הביטחון, שהיא הבסיס של מדיניות וושינגטון נגד הנשיא הסורי בשאר אסד, ונגד חיזבאללה.
2. עוואן התחייב שלא לדרוש ולא לנקוט בשום צעד לפירוק חיזבאללה והמליציות הפלסטיניות מנשקן. יש כאן מכה קשה למלחמה בטרור של וושינגטון.
3. הכוח הפוליטי שארצות הברית השקיעה כל כך הרבה אמצעים בהקמתו בלבנון, `כוח ה-14 במרס` March 14 Forces בראשותם של סעד חארירי, בנו של ראפיק חארירי, וואליד ג`ומבלאט מנהיג הדרוזים, יתפרק.
4. לא רק שעוואן התחייב במזכר שעליו חתם `לכונן יחסי כבוד עם סוריה`, אלא שהמקורות של תיקדבקה בביירות מוסרים כי נסראללה פועל עתה להכנת ביקור של מישאל עוואן בדמשק ומפגש בינו ובין הנשיא בשאר אסד.
ביצת הפוליטיקה הלבנונית תמיד הייתה הפכפכה וטובענית מכל פוליטיקה אחרת במזרח התיכון, אולם עצם העבודה כי מישאל עוואן, היודע את מצבו של הנשיא באשר אסד, ואת המצב הפוליטי בו נתונה טהרן, דווקא בחר לתלות את עתידו בהם ובבעלי בריתם בלבנון, הרימה גבות רבות בוושינגטון ובפריס וספקות לאן באמת מדיניותן מובילה בלבנון?