כתישה מול מרחץ דמים. מול החדירה המודיעינית של צה"ל, מגיב החמאס בהוצאות המוניות להורג

החמאס החל ביום ו' 22.8, להוציא להורג משתפי פעולה עם ישראל. בסך הכול הוצאו עד עתה להורג 18 איש. 7 מהם הוצאו להורג בפומבי לעיני נאספים ושבים בכיכר ליד המסגד המרכזי בעזה.
בכך העלה החמאס את המלחמה לא רק לעוד דרגה של ברוטאליות, אלא גם כאיתות של אזהרה לשב''כ ולמודיעין הצבאי הישראלי אמ''ן- כי אם ימשכו החיסולים של ראשי הזרוע הצבאית של החמאס, במקום להלחם בצה''ל הנמצא מעבר לגבול וגדר מערכת הביטחון הישראלית, הוא יילחם נגד החדירה המודיעינית ששני גופים אלא ביצעו בתוך הרצועה. 
החמאס מודע לזה שיש  עזתיים מקומיים, שיש להם מה להפסיד, בית ובני משפחה, חברים וקרובים, עסק או רכב, והם יעשו הכול כדי לא לאבד בן רגע את מעט רכושם או חייהם בהפצצת ה"מרבד" הצה"לית הבאה. אזרחים אלו, "בלתי מעורבים" בלשון הצה"לית ישמחו להסיט את האש ישירות ליעדה הנכון, במדויק.
במילים אחרות 'נוהל שכן'  הזכור ממערכות צבאיות ישראליות קודמות, ואשר בית המשפט העליון הישראלי אסר, חזר בצורה אחרת וקטלנית יותר אל מלחמת 'צוק איתן'.
במערכות קודמות השתמשו חיילי צה''ל ב'נוהל שכן' בפלסטינים שהלכו, נגד רצונם תחת איומיי נשק, בראש הכוחות הישראליים, כדי למנוע מהם את הפגיעה מאש ומטענים ממולכדים. במלחמת 'צוק איתן'. במערכה הנוכחית, כאשר כוחות צה''ל אינם נמצאים ברצועה, יש פלסטינים המוכנים לשמש צייני מטרות  לא רק כדרך להרוויח כספים והטבות כלכליות, אלא כדרך שלהם לנקום במנהיגי החמאס על ההרס שהביאו עליהם ועל משפחותיהם. החמאס סבור כי משתפי פעולה אלה הם שהאירו  את הדרך לפצצות הישראליות החכמות המדויקות  עד להכאיב.
אפשר וצריך להניח, כי החמאס החל לפעול בדרך זו לאחר שקיבל עצות מגורמי מודיעין איראניים, או של חיזבאללה, בניסיון לעצור את גל החיסולים של מפקדיו הצבאיים.
צריך גם להניח, כי בין המוצאים להורג ישנם גם חפים מפשע, אבל עובדה  זו כבר איננה משנה, כי בעלותו על הדרך של הוצאות להורג, החמאס עלה על דרך ממנה אין לו יותר חזרה של מלחמה עד הסוף.
התמונות המחרידות המגיעות ביום ו' מעזה, לא רק שדומות מאוד לסרט הווידיאו המצמרר, שפורסם על ידי ארגון אל קעידה בעיראק והלבנט IS, ביום ג' 19.8, בו  נראית הוצאתו להורג, בעריפת ראש, של צלם העיתונות האמריקני בן ה-40, ג'יימס רייט פואלי James Wright Foley-אלא הן אף גרועות יותר.
זה לא היה מקרה שאל קעידה נקט בשיטה זו של מלחמה, בתגובה על ההפצצות האמריקניות בעיראק נגדו, וכי לקח לחמאס שלושה ימים בלבד, כדי לנקוט באותה שיטה ביום ו'.
לא צריך להעמיד פנים ולהאמין, כי למישהו במזרח התיכון אכפת מגורלם של 18 הפלסטינים שהוצאו להורג. אולם אם נשיא מצרים פאתח אל-סיסי, ראש ממשלת ישראל  בנימין נתניהו וראש הרשות הפלסטינית סבורים כי בעזרת הלחץ הצבאי הישראלי הם יצליחו להביא בחזרה את החמס אל שולחן הדיונים-הם טועים.
כמו שאי אפשר יהיה להביא את אל קעידה עיראק והלבנט IS, אל שולחנות הדיונים עם ארצות הברית ועם בריטניה, כך אי אפשר יהיה להביא את החמאס אל שולחנות הדיונים עם ישראל, מצרים, והרשות הפלסטינית.
אלה מחפשים מוצא מדיני למלחמה, בעוד החמאס מחפש מוצא של מרחץ דמים.   

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות