לאחר ניסיון ירי טיל הקסאם על מפקדת צהל בשומרון, מתברר, כי לא ראש הממשלה ולא צהל, התכוננו לירי הטילים.

צריכים להודות כי בסיבוב הראשון של קרב טילי הקסאם, הפלסטינים יוצאים כאשר ידם על העליונה. לא רק הדרג המדיני עוצר את צה"ל. הבעיה היא שתנועות הצבא כבדות ומסורבלות ולמרות הכותרות הגדולות והשמנות שהצבא ערוך לקראת ירי הטילים, העובדות בשטח מדברות בעד עצמן. ביום א` 10.2, הפלסטינים ירו אל העיר שדרות ואל קיבוץ סעד או אל יישוביי המועצה המקומות שער הנגב. התגובה של הדרג המדיני של וצה"ל הייתה הפצצה כבדה בעזה. לא היה שום סיכויי כי ההפצצה כבדה בעזה, תמנע את המשך ירי הטילים.
בלילה שבין יום א` ויום ב` 11.2, צה"ל פשט בכוח גדול על השכונות בדרום שכם ועל פאתי מחנה הפליטים בלאטה. עכשיו אנו כבר יודעים כי הסיבה לפשיטה היה מידע מודיעיני שהתריע כי הפלסטינים ריכזו באזורים אלה כמות של משגרים וטילים וכי הם עומדים לשגר אותם על התנחלויות ישראליות בשומרון. הכוחות הפושטים לא הצליחו למצוא את אשר חיפשו. בהערת אגב, צריך לציין כי הטנקים והנגמ"שים הפושטים הגיעו עד לקבר יוסף ואם רצו יכלו לשוב ולהשתלט עליו. אולם כאשר מדובר בטילים, כל השיקולים נדחים הצידה.
12 שעות לאחר שצה"ל הסיג את כוחותיו ממחנה בלאטה, הוציאו הפלסטינים את המשגרים ואת הטילים שלהם ונערכו לירי, אולם המטרה שלהם לא הייתה התנחלויות אלא מפקדת חטיבת שומרון במחנה חורון. לגודל המזל הטיל או אחד הטילים התפוצץ על כן השיגור. צה"ל כמובן מודיע כי הוא בודק את מה שהוא מגדיר "הידיעה הזאת". הפלסטינים מכחישים, כמובן כדי למנוע פעולת תגמול של צה"ל בשכם או בבלאטה. אולם עצם העובדה כי הפלסטינים נערכו ביום ב` לפנות בוקר לפגוע במפקדה מרחבית של צה"ל, קצת יותר מ-30 שעות מאז התקפת הטרור ליד שער הכניסה לפיקוד דרום, מראה כי עתה הם נכנסים לשלב בו הם מוכנים לתקוף גם מטרות צבאיות מרכזיות וגם מטרות אזרחיות בעת ובעונה אחת.
בכך, הפלסטינים כבר מצאו ונתנו תשובה לתוכנית התגובה של צה"ל לירי טילים. צה"ל הדליף לכלי התקשורת, כי במקרה של ירי טילים כוחותיו ישתלטו על רצועות ביטחון בשטחי הרשות הפלסטינית, שירחיקו את טווח הטילים ממרכזי האוכלוסייה האזרחית. בניסיון הכשל ביום ב` לפנות בוקר, הפלסטינים כבר הגיבו וניסו לירות את הטיל על צה"ל. מה אנו יכולים ללמוד מהתפתחות זו?
א. רצון הלחימה והנחישות של הפלסטינים לא רק שלא פחתו בימים האחרונים אלא אף התגברו. במילים אחרות התשובות של צה"ל בשטח אינן יעילות ואינן מספקות תשובות למצבים המשתנים במהירות. גם הפשיטה הגדולה שצה"ל ערך ביום ד` 13.2, לפנות בוקר על צפון רצועת עזה, בעיקר על בית להייה, דיר אל בלאח ובית חנון, מראה כי לצה"ל אין בינתיים תשובה לירי הטילים הפלסטינים. כוחות צה"ל ערכו חיפושים או מעצרים בקרב אוכלוסייה פלסטינית המונה קרוב ל-180אלף תושבים. לחפש משגרים או טילים באוכלוסייה בגודל כזה דומה לחיפוש מחט בערמה של שחת. צה"ל נשאר ביום ד` בבוקר בבית חנון, בעיקר כדי למנוע ירי טילים נוספים משם על שדרות ואולי גם על פרבריה הדרומיים של אשקלון. אולם צה"ל לא יוכל להישאר לאורך זמן בבית חנון ולבסוף, כאשר יפנה אותה יחזרו לשם הטילים.
ב. ירי הטילים ופעולות הטרור שרק יתגברו, כפי שראינו ביום ב` בבוקר במצור שהוטל על העיר באר שבע, ייפסקו רק באם כוח ורצון הלחימה של הפלסטינים ישברו. וזה כבר עניין להחלטה של הדרג המדיני. כמובן יש גם דרך אחרת. לשר החוץ שמעון פרס, יש את הניירות של תוכנית אבו עלא. במעשה של לוליינות,גם שמעון פרס וגם אבו עלא אומרים כי התוכנית הזו מקובלת על ראשי הרשות הפלסטינית. אתם בוודאי מזהים מיד כי מודבר על הסכמתם של "ראשי הרשות הפלסטינית" ולא על הסכמתושל "ראש הרשות הפלסטינית", יאסר ערפאת.
המקורות הפלסטינים של תיקדבקה מוסרים כי יאסר ערפאת לא רק שאינו רוצה לשמוע על תוכנית זו הוא אינו רוצה לשמוע מאבו עלא ואין לו כל אימון בו. לא רחוק משמעון פרס עומד יו"ר הכנסת, אברהם בורג, שאומר כי צריך להפסיק עם "השטויות האלה". הם יורים אנחנו מגיבים. אנחנו מגיבים הם יורים. 269 קורבנות ישראלים ו-2000 פצועים ישראלים, הם משחקי כבוד עצמי "בשטויות" אצל יושב ראש הכנסת של מדינה במלחמה, השואף לנסוע לרמאללה. זוהי לא רק נאיביות גרועה, זו היא מניפולציה פוליטית זולה של אחד המצבים הקשים ביותר בהם עמדה מדינת ישראל.
ביום ב`, בשעות הערב התחילה להתפתח במקביל, סימולטנית ברוב אמצעי התקשרות הישראלים, התיאוריה הישנה והחביבה של יאסר ערפאת המסכן והאומלל שאינו שולט יותר בחלקים הגדולים של השטחים והכוחות הפלסטינים. מידע זה הוצג כאילו הוא בא ממקורות ביטחוניים ישראלים בכירים. תיקדבקה בדק אצל כל המקורות הביטחוניים הבכירים בארץ, ואיש מהם לא הוציא מילים או ההערכה זו מפיו. להפך! לא רק שליאסר ערפאת יש שליטה מלאה על כל מה שמתרחש בשטחי הרשות והכוחות הפלסטינים, אלא שבלי אישורו אי אפשר להוציא מהמחסנים אפילו טיל קסאם אחד ובלי אישורו גם אי אפשר להציב טיל כזה ולירות אותו.
האיש הממונה אצל יאסר ערפאת על הטילים הוא מוחמד דחלאן, ראש הביטחון הפלסטיני המסכל ברצועה. והחמס אינו יכול לקבל טיל אחד מבלי שדחלאן יאשר זאת. ובעת כתיבת שורות אלה נודע למקורות הפלסטינים של תיקדבקה על התפתחויות חדשות דרמטיות במחנה הפלסטיני. הראשונה שבהן הייתה כאשר האיש שהאירופאיים תלו בו את כל תקוותיהם ותוכניותיהם המדיניות בקרב הפלסטינים והאיש היחיד בקרב ההנהגה הפלסטינית שהיה מוכן לשבת עם הישראלים למו"מ מדיני, מבלי לדון בזכות השיבה של הפלסטינים, הגיש ביום ג` בבוקר, 12.2, את התפטרותו, מתפקיד מחזיק תיק ירושלים ברשות הפלסטינית. למקורביו, אמר נוסייבה, כי הוא קץ בכל האיומים שנשמעו נגדו בימים האחרונים ברחוב הפלסטיני.
המקורות הפלסטינים של תיקדבקה מוסרים כי איומים אלה באו לא מהרחוב הפלסטיני אלא מלשכתו של יאסר ערפאת. כמובן, שהצעד הראשון של ערפאת היה לדחות את מכתב הפיטורים.עכשיו יתחיל מסע של לחצים מצד לשכת עראפת והאירופאיים על נוסייבה שייקח את התפטרותו בחזרה. כמו שיאסר ערפאת אינו רוצה באבו עלא, בו הוא חושד כי הוא רוצה לרשת את מקומו, כך ערפאת אינו רוצה את בנוסייבה, בדיוק מאותה סיבה. אחרי כמה שעות נוסייבה משך בחזרה את מכתב ההתפטרות שלו. האפיזודה הזו חשפה את העבודה הידועה כבר זמן רב אצל הפלסטינים. הקרע בין ערפאת כמנהיג הפלסטינים ובין נוסבייה מי שהיה יכול להיות, מבחינה אינטלקטואלית, מנהיג הפלסטינים אינו ניתן לאיחוי.ערפאת רוצה טרור ומלחמה עם הישראלים ואם צריך עם האמריקנים. נוסייבה רוצה הידברות ושלום עם הישראליםובוודאי עם האמריקנים.
ולאחר התקרית עם נוסייבה, באה ההתנגשות החריפה בין ערפאת לג`יבריל ראג`וב. אין זה חשוב אם ערפאת איים באקדח או סטר על לחיו של ראג`וב, שני סיפורים שכנראה אינם נכונים. מה שקרה הוא שבין השניים פרץ וויכוח קשה. ראג`וב ניסה לקדם את הרעיון של פיזור גדודי אל אקצה, הנמצאים תחת פיקודו של יריבו הגדול הקולונל תאופיק טיראווי. גדודי אל אקצה מהוווים חלק מחוט השדרה של מערך הטרור הפלסטיני. עצם העובדה שערפאת מוכן לצאת בפומבי בצורה חריפה כזו נגד ראג`וב, רק כדי להגן על טיראווי, אחד מאנשי הטרור המרכזיים שלו, והאיש במנגנוני הביטחון הפלסטינים השומר על הקשר עם עיראק, היא הוכחה נוספת לאן מיועדות פניו של ערפאת באמת. במילים אחרות, ערפאת הרוצה רק בהחרפת המלחמה הוא שאינו רוצה בקול או באישות אחת פלסטינית שתשדר פיוס,וויתור או שאיפה לשלום.
העובדות האלה, כמובן אינן מעניינות את שמעון פרס. ו"השטויות" האלה, כמובן לא מעניינות גם את אברהם בורג. מאז שראש הממשלה, אריאל שרון, חזר מארצות הברית הוא הסתגר בחוות השקמים ואיש אינו שומע או רואה אותו. אין ספק כי ראש הממשלה חולה ויש לו חום גבוה. אולם ככל שעובר הזמן ושתיקת ראש הממשלה נמשכת נראה כי גובה החום שלו הושפע קשה מאוד ממנה שהוא שמע בוושינגטון. על צה"ל ועל האוכלוסייה הישראלית לשבת בשקט ולספוג את הטילים ואת גלי הטרור, עד שארצות הברית תחליט מתי היא תפעל נגד עיראק. ישנם רגעים בהם, מנהיג צריך לקחת גם מנהיגות וגם אחריות לאומית. וזה הוא אחד מהם. כי אם אריאל שרון וצמרת צה"ל יחליטו להמשיך במדיניותם שהיא למעשה מדיניותה של ארצות הברית, ולא לשבור את כוח ורצון הלחימה של הפלסטינים, זרם ומטר הטילים עלינו יתגבר, גם פעולות הטרור.