לאחר שחלוקת דוכני ממכר הדגים בממשלה הסתיימה צריך לשאול את השאלה לאן מדינת ישראל תדרדר עוד?

תיקדבקה. חלוקת תיקי השרים ותחומי האחריות על ידי ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט ביום ב` 1.5, דומה יותר לסחר בדוכנים לממכר דגים בשוק מאשר למשא ומתן פוליטי רציני, שתפקידו להקים ממשלה ומערכת פוליטית ומדינית רצינית שתנהל את מדינת ישראל.
חוץ מתפקיד אחד והוא של השר לביטחון הפנים, שניתן לראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, נראה כי שום שר בממשלת הטלאים הזו אינו מתאים לתפקיד שניתן לו. שאול מופז מתאים להיות שר תחבורה, בדיוק כפי שהוא מתאים להיות שר לגנים ציבוריים בבייג`ין. אבל כדי שחוסר התאמה צורם כזה יוסתר, הניחו לו שני כתרים נוספים על ראשו. אחד, תואר סגן ראש ממשלה. כתר שני, הממונה על הדיאלוגים האסטרטגיים הישראלים עם העולם. מעבר לגיחוך של תואר זה שאין מאחורי שום משמעות, צריך לשאול מה בדיוק יעשו ראש הממשלה, שרת החוץ, ושר הביטחון בממשלת אולמרט אם מופז ייקח ברצינות את התואר המנופח שניתן לו ויתחיל לנסוע ברחבי העולם מוושינגטון ועד מוסקבה כדי לקיים דיאלוגים אסטרטגים? אם הוא יעשה זאת, איך אפשר יהיה למנוע התנגשות בינו ובין שמעון פרס הממונה על `תאומים אזוריים`? ומי בדיוק ימלא את תפקיד שר התחבורה?
אותם הדברים אמורים לגבי התואר שניתן לשר השיכון והבינוי מאיר שיטרית, שבתוך עיסת המלט והחול בה הוא יתעסק הוא יהיה אחראי גם… על השירותים החשאיים הישראליים. זו כמובן פיקציה נלעגת, מאחר ושום שר בממשלת ישראל או שום איש אחר שהממשלה מינתה הצליח אך פעם בכל שנות קיומה של המדינה, לכפות את מרותו ואת רצונו על שלושת ראשי השירותים החשאיים המוסד, השב"כ ואמ"ן ולהכריחם לעבוד בצוותא. יתכן מאוד כי אולמרט מקווה ששיטרית יגייס לצורך משימה זו את התאחדות הקבלנים.
אבל אין ספק כי המיועד לראשות הממשלה הגיע לשיאים חדשים, כאשר הודיע כי הוא ממנה את ח"כ דליה איציק להיות מועמדת `קדימה` לתפקיד יו"ר הכנסת, וכי בחירתה הובטחה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים.
אם חברת הכנסת דליה איציק, הייתה פרלמנטארית מוכשרת ששמה הולך לפניה, והיא הייתה נחשבת אישיות גם בפרלמנטים אחרים בעולם המבקשים ללמוד ממנה הלכות דמוקרטיה אי אפשר היה לומר על מינויה אפילו מילה אחת.
אולם מאחר וכל העולם הפוליטי והתקשורתי של מדינת ישראל יודע בדיוק למה אולמרט מינה אותה, ומי הוא בדיוק האיש שמשך בחוטים והציב אולטימאטומים כי המינוי הזה יתרחש, חייבים וצריכים לשאול לאיזה עוד שפל המדינה הזו תגיע? אחר הכול מדובר במשרה שלא רק מסמלת את בית הנבחרים והדמוקרטיה הישראלית, אלא במשרה של מי שיכול להיקרא בנסיבות מסוימות למלא את מקומם של נשיא המדינה וראש הממשלה?
שאלה שנייה שצריך לשאול הוא כיצד ייתכן כי בכל המערכות של מדינת ישראל אין אפילו איש אחד או קול אחד שיקום ויימחה על מינויים אלה ועל האופן בהם בוצעו? ערב יום העצמאות, צעדנו עוד צעד גדול מאוד לקראת פירוקה של הדמוקרטיה הישראלית. לכן לא צריך להתפלא כי בבחירות הבאות שיעור אזרחי המדינה שלא ילכו להצביע יגיע ל-50 אחוז.