לארצות הברית יש עתה 4 נשיאים שקבלו פרס נובל לשלום. לישראל יש נשיא, ושני ראשי ממשלה שקבלו פרס נובל לשלום. אבל איפה השלום?

תיקדבקה: נשיא המדינה שמעון פרס, המנהיג הישראלי שקיבל פרס נובל לשלום יבדל"א, מתוך 3 המנהיגים הישראלים שקבלו פרס נובל לשלום, מנחם בגין ויצחק רבין ז"ל, יכול לתת עצה טובה של בעל ניסיון לנשיא באיראק אובמה שקיבל ביום ו' 9.10, את פרס נובל לשלום. אתה יכול לקבל את הפרס, אתה יכול להמשיך ולדבר עוד הרבה שנים על השלום, (כמוני), אבל איפה השלום?
אין ספק כי החלטת וועדת פרס נובל לשלום, היושבת באוסלו בירת נורווגיה, להעניק את הפרס לשלום לשנת 2009, לנשיא באראק אובמה, היא לא רק החלטה תמוהה, אלא היא החלטה פוליטית טהורה, המראה לאן מנשבות היום הרוחות באירופה.
פרס נותנים למי שהשיג הישגים, כמו לנשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, על חלקו בהשגת הסכמי השלום בין מצרים וישראל. אולם הנשיא אובמה, נמצא בתפקידו רק 9 חודשים, ומלבד לדבר (לפי דעת רבים יותר מידי), על פירוק העולם מנשק גרעיני, על שלום במזרח התיכון, על קידום דיאלוג בין יריבים, כולל העולם המוסלמי ואיראן, הוא עדיין לא השיג אפילו הישג מדיני אחד שיעיד כי הכיוון שלו, נושא פירות. להיפך: בינתיים נראה האופק המדיני של הנשיא אובמה, בשאלות המזרח התיכון, איראן, ישראל והפלסטינים, והמלחמה באפגניסטן, מכוסה בעננים יותר שחורים וצפופים מאשר קודם.
בעוד הנשיא אובמה מדבר בתקיפות רבה על פירוק הנשק הגרעיני, צפון קוריאה ואיראן מתחמשות בנשק כזה, מבלי שדיבוריו של אובמה עוצרים לא טהרן ולא את פיונגיאנג. בעוד אובמה מדבר על תהליך שלום נרחב במזרח התיכון, בו יהיו מעורבים ישראל, הפלסטינים, סוריה, ולבנון, שיחות השלום אינן מתקיימות והמצב במזרח התיכון נעשה רק יותר מתוח מבחינה צבאית.
המלחמה באפגניסטן ובפקיסטן, עם הטאליבן ואל קעידה, רק מתעצמת והנשיא מוצא את עצמו שקוע בדיוניים אינסופיים באם לשלוח תגבורות אמריקניות נוספות לאפגניסטן, ואיך להגיב לעובדה, כי את קצב המלחמה קובע עתה הטאליבן ולא האמריקנים, והוא המרחיב ומעמיק אותה.
גם יוזמת הדיאלוג של הנשיא אובמה עם איראן, עדיין לא הביאה לשום תוצאות, וספק גדול מאוד באם אכן יהיו לה תוצאות, מלבד השלמתה של ארצות הברית עם העובדה כי בידי איראן מצוי נשק גרעיני.
גם המלחמה באל קעידה מתגברת.
רק ביום שלישי 6.10, בהופעה בפני אנשי המרכז הלאומי למלחמה בטרור בוושינגטון, המתאמים את המלחמה באל קעידה ובארגוני טרור מוסלמיים קיצוניים אחרים ברחבי העולם, אמר הנשיא אובמה, 'כי אל קעידה איבד את כושרו המבצעי'. ציטוט המקור:
Al Qaeda has lost operational capacity, והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא הגנרל ג'יימס ג'ונס העריך בהופעה בטלוויזיה ביום א' 4.10, כי בכל אפגניסטן לא נמצאים יותר מאשר 100 לוחמים של אל קעידה. אולם הדיבורים האלה אינם תואמים את המצב בשטח.
באפגניסטן, פתח אל קעידה בחודש האחרון חזית חדשה בצפון אפגניסטן, בה משתתפים לפחות כ-2000 לוחמים של הארגון. לפחות ב- 5 נקודות ברחבי העולם, החל מסומאליה, תימן, רצועת עזה, צפון אפריקה, ומערב אירופה, מהווים עתה כוחות אל קעידה איום ישיר על המשטרים, הארצות והאזורים בהם הם פועלים.
לכן אין פלא, שנציג וועדת הפרס שהודיע ביום ו' על זכיית הנשיא אובמה בפרס, הותקף בידי שאלות קשות של העיתונאים שבאו לסקר את הטכס, כיצד המצב בשדות הקרב בעולם משתקף עם הדברים האופטימיים שהועדה קבעה לגבי הנשיא האמריקני? התשובה הייתה כי הוועדה איננה מעניקה פרסים לגבי מה שעומד להתרחש, אלא לגבי המצב השורר היום.
זו כמובן, תשובה מוזרה, להחלטה מוזרה עוד יותר, שנתקבלה בהרמת גבות כללית ברחבי העולם. רק חוש ההומור הדק של ההיסטוריה, יכול היה להמציא סיטואציה בה ביום שנשיא ארצות הברית קבל את פרס נובל לשלום, הפציצה נאס"א, סוכנות החלל האמריקנית את הירח במטרה לנסות ולגלות אם יש תחת שכבותיו החיצוניות קרח. חללית ירתה קליע לתוך לוע של מכתש עמוק ליד אחד הקטבים של הירח, והפיצוץ גרם לענן אבק בגובה של כמה עשרות קילומטרים. אם כי נאס"א מעמידה פנים כי המדובר אך ורק בניסוי מדעי, לניסוי זה יש גם שימושים צבאיים. זו הפעם הראשונה שבני אדם השתמשו בירי טיל בשלט רחוק על כוכב לכת אחר. במילים אחרות, המין האנושי העביר את היכולת ההרסנית שלו גם לכוכבים אחרים.