לא שיטת `האש מנגד` של צה"ל ולא חיל האוויר יעילים נגד ירי הטילים של חיזבאללה. היכן הלוחמה והחסימה האלקטרונית של צה"ל?

תיקדבקה. הפגיעה ה קטלנית של טיל קטיושה בקבוצת חייל המילואים שהתרכזה ליד כפר גלעדי ביום א` 6.8, וגרמה ל-12 הרוגים ול-13 פצועים, חלקם קשה, למרות המקריות שבה, היא הוכחה נוספת כי מה שהוא מאוד חורק בדרך בה הממשלה וצה"ל מנהלים את המלחמה.
קבוצת חיילי המילואים לא נפגעה מטיל בודד שנורה במקרה.
היא נפגעה מטיל אחד מתוך 200 טילים הנורים מידי יום על צפונה וחלקים במרכזה של מדינת ישראל. כלומר, לאויב יש סיכוי טוב לפגוע ביחס של 1 ל-200, וזה נחשב סיכוי `טוב` במונחים צבאיים. ככל שמספר הטילים גדל כך גדלות מספר הפגיעות.
באותה שעה בו נפגעה קבוצת החיילים, סיים חיזבאללה להרוס סופית את המרכז המסחרי בקריית שמונה. מהמרכז המסחרי-כלכלי של עיר בת 25.000 תושבים לא נותר ביום א` מאומה. הכול נהרס או עלה באש.
הפגזת הטילים הכבדה נמשכה למרות שצה"ל הודיע כי הוא `שולט כבר ברצועת הביטחון הישנה בה החזיק בשנת 2000, ובכמה מקומות `אף מעבר לכך`.
אם כך, מדוע ירי הטילים של חיזבאללה רק מתגבר ולא פוחת?
הסיבה פשוטה מאוד.
צה"ל שולט במרחב רצועת הביטחון, אבל חיזבאללה נשאר שולט בפרטים של רצועת הביטחון. כלומר בכפרים, במערות, ובבונקרים המוסתרים היטב שלו.
הקרבות בשבוע השני של המלחמה במארון א-ראס ובבנת ג`בייל, לימדו את צה"ל כי המחיר בחיי חיילים בכיבוש מקומות כאלה, יכול להיות כבד ויקר מאוד. מחיר שצבא כמו צה"ל איננו מסוגל, לדעת הפיקוד שלו, לעמוד בו. לכן הוחלט להשתלט על מה שנקרא גבעות או תילים `שולטי אש`.
המחשבה הצבאית הייתה כי שליטה במקומות כאלה תיצור מצב בו צה"ל יוכל לשלוט `באש מנגד` על מרחבי דרום לבנון ולשתק בכך, ביחד עם חיל האוויר, כל תנועה או תזוזה של חיזבאללה בשטח, כולל ירי הטילים. טייסים בכירים בחיל האוויר אומרים כי חיל האוויר איננו מוכן מבצעית, ואיננו יכול לעצור את ירי הטילים הזה.
חייבים וצריך גם לשאול לאן נעלמה הלוחמה האלקטרונית? איך קורה ששלוש מפקדות מקומיות של חיזבאללה, אחת במורדות המזרחיים בחרמון, אחת בוודאי סלוקי, ואחת במרכבה, מצליחות לתאם ביניהן ירי מארבעה עמדות שונות מרוחקות זו מזו שפוגעות ביחידת מילואים אחת של צה"ל ולהורג 12 חיילים? היכן החסימות האלקטרוניות של מפקדות אלה, ומודע שרשרת הפיקוד של חיזבאללה ממשיכה לתפקד ללא הפרעה?
כבר בסוף שבוע שעבר, כאשר ירי הטילים של חיזבאללה התגבר היה צריך להיות ברור לצבא כי הטקטיקה הזאת איננה עובדת. אבל מאחר ופעולת הצבא בדרום כבר `התגלגלה ` מעצמה, איש לא העלה בדעתו, לנוכח המספר הגדול של האבדות האזרחיות, והנזקים העצומים לרכוש, לעצור אותה או לשנותה. אפילו כאשר ירי הטילים התרחב ביום ו` 4.8 לעבר מרכז המדינה, וכלל את אזורי, עמק יזרעאל, קיסריה, וחדרה, שיטות ומטרות הלחימה לא השתנו, וכאילו אין קשר בין החזית ובין העורף.
צה"ל המשיך בהשתלטות שלו על שטחים, בניתוק וכיתור כוחות חיזבאללה, אבל לא בהסתערות עליהם ובחיסולם, מלבד בכמה נקודות שהדבר הפריע לצירי התנועה שלו. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי גם באזורים בהם צה"ל השיג שליטה באש, הוא לא הצליח לשתק לא את ירי הטילים האנטי טנקיים ולא את ירי הטילים לעבר ישראל. הסיבה העיקרית לכך, וכבר עמדנו עלייה בדיווחים קודמים שלנו, היא מערך הבונקרים, המנהרות, והביצורים, של חיזבאללה והשיטה היעילה בה הם מוסווים.
על כל בונקר שצה"ל משמיד מהאוויר או מהקרקע, מתגלים 3 עד 5 בונקרים חדשים. על כל משגר שצה"ל משמיד, מופיעים משגרים וטילים חדשים.
קצב הופעת המשגרים והטילים למיניהם הוא כה מהיר עד שעכשיו בודקים את האפשרות כי לחיזבאללה יש יותר מנתיב נסתר אחד לדרום לבנון בהם הוא מצליח להעביר אספקה, כלי נשק, ותחמושת חדשה לדרום. זו הסיבה מדוע בשעות האחרונות, הולכת ומתגבשת הדעה בצמרת צה"ל, כי לא רק צריך לשנות את שיטת הלחימה בדרום, אלא שאנו עומדים בפני תקופת לחימה ממושכת ביותר, שיכולה להתדרדר למצב של מלחמת התשה ארוכה שתתנהל גם בלבנון וגם בעורף הישראלי.
המשנה לראש הממשלה שמעון פרס אמר ביום א`, כי לפתע ארצות הברית, הודו, ישראל וכל העולם מוצאים את עצמם במצב בו אין להם כל דרך או שיטה להלחם בטרור. אנחנו נמצא את השיטה, אמר פרס, אבל צריך לקחת זמן וסבלנות. צריך לומר כי פרס הוא היחיד משרי ממשלת ישראל המדבר כמדינאי אמיתי, הוא היחיד המבין את המצב לאשורו. אבל תמיד צריך לזכור כי הוא היה גם אחד האדריכלים שיצר מצב זה.
ומילה אחת על ממשלת ישראל. למרות שהגליל עלה באש ביום א` 6.8, עדיין הממשלה עמדה בסירובה להכריז על מצב של מלחמה ולקחת עליה את האחריות לפינוי מסודר וטיפול אחראי של קבוצות האוכלוסייה הנתונות תחת הפגזה כמעט בלתי פוסקת של טילים.
ברור כי הממשלה שבראשה עומד אהוד אולמרט, איננה מתמודדת, לא עם התוצאות של המלחמה בחזית ולא עם התוצאות של המלחמה בעורף.