להחזיק גם את הפנים וגם את החוץ פתוחים – משמעו לנסות להחזיק את המקל משני קצותיו. המדיניות הזו רק תביא אותנו מהר יותר לסגר חירום ואבדן שליטה

למעלה מ-1,970 ישראלים אובחנו , ביום ה' 5.8, כחיוביים לקורונה. בסך הכול בוצעו כ-59 אלף בדיקות ושיעור החיוביים הוא כ-3.5 אחוז. בבתי החולים ברחבי הארץ מאושפזים 461 חולי קורונה, 262 מהם במצב קשה. מדובר במספר החולים הקשים הגבוה ביותר מאז 8 באפריל. משרד הבריאות גם עדכן כי מספר הנפטרים מאז פרוץ המגפה עלה ל-6,509.
יש מעט מאד עובדות הידועות לנו לגבי זן דלתא והחיסונים הקיימים, וחלקן הגדול מצטבר בישראל בימים האחרונים. בתור מעבדת הניסוי הגדולה ביותר בעולם לחיסונים של פייזר, אנו קוצרים עכשיו את הפירות, מבחינת המידע שנאסף לו במומחיות מעוררת כבוד בקופות ובתי החולים בארץ.
אחת הידיעות החשובות יותר, פורסמה ביום ד':  קופת חולים 'מכבי' בדקה בזריזות איך עומדים המחוסנים החדשים בני ה-11-15 בפני זן דלתא, וגילתה שהם חסינים באחוזים גבוהים בפני הדבקה.
זו החותמת הסופית על מה שכולנו הרגשנו וראינו בשטח – הסיבה לכך שמחוסנים נדבקים אף הם בדלתא אינה כי החיסון אינו יעיל כנגד זן זה, אלא משום שרובינו התחסנו לפני חמישה חודשים ומעלה.
החיסון יעיל כנגד זן דלתא, כל עוד רמת הנוגדנים גבוהה. זה מסתדר עם העובדה שהחיסון עדיין מגן בפני מחלה קשה שמחולל הדלתא, למרות הירידה התלולה בנוגדנים. אל תטעו, זה לא שזן דלתא הוא חלש ולא מסוכן. המחקרים האחרונים מראים שהוא נישא בעומס נגיפי של פי 1000 מהזן המקורי (אלפא), מה שגם מתבטא במחלה קשה. כל חולה מדביק בממוצע 8-9 אנשים לא מחוסנים. בניגוד ל-1-2 שנדבקו בעבר. כלומר, החיסונים עושים עבודה מרשימה, גם בהתחשב בירידה בנוגדנים.
עד כאן העובדות.
חיסוני ה-mRNA נמצאים בשטח מסוף שנות ה-90, אך טרם נמצאו כיעילים בבני אדם. חוסר היעילות תמיד היה בשל כך שלא התפתחו מספיק נוגדנים כנגד הגורם שנגדו פותח החיסון, ולא כי החיסון עצמו הזיק או פגע. יתכן מאד, שאנחנו נוכחים לגלות שלמרות שהטכנולוגיה שופרה מאד והביאה ליצירת סדר גודל מרשים של נוגדנים כנגד קורונה, זה עדיין לא טוב מספיק, ויש להמשיך ולפתח את החיסונים כך שיגרמו ליצירת נוגדנים יציבים ורבים יותר, וזאת לצד פיתוח תרופות אשר יקלו על המחלה וירפאו אותה.
במצב בו החיסונים עוד לא מפותחים דיים, אין תרופה אפקטיבית וזנים חדשים מכים בנו – ישראל שוב ניצבת בפני סגר בחגי תשרי ועם פתיחת שנת הלימודים.
מכל עבר אנחנו שומעים את הסיסמא – 'לחיות לצד הקורונה'.
את הזרקור צריך לשים על המילה 'לחיות', שכן מספרי המתים עולים ומטפסים באופן תלול בימים האחרונים. 'לחיות' לצד הקורונה, אין משמעו לחיות כרגיל. יש ארסנל של צעדי מניעה והגבלות שאפשר לבחור מתוכו באופן שיגביל את האוכלוסייה והכלכלה כמה שפחות. אך אי אפשר פשוט להמשיך כרגיל ומה שיהיה יהיה.
הממשלה וקבינט הקורונה צריכים לאמץ מודל שמחליט באופן עקבי אם משחררים יותר כלפי פנים או יותר כלפי חוץ. אם כלפי פנים, כלומר – רוצים שבתי הספר יפעלו כמעט כרגיל, החנויות יהיו פתוחות ונסתובב לנו חופשיים יחסית – יש לסגור את החוץ. יתכן שאין מנוס מסגירת השמיים כליל. אולם אפשר וצריך לנסות קודם בידוד חמור ומפוקח לכל מי שנכנס מחו"ל, כולל כמה בדיקות עד להסרת כל ספק של הדבקה. ככל הנראה, אפשר כעת להסתדר עם תחלואה מקומית וסגרים נקודתיים וקצרים במוקדי התפרצות – כל עוד לא נכנסים הנה וריאנטים חדשים. זה קל יחסית, במדינת ישראל שכל גבולותיה, מלבד נמל התעופה בלוד-סגורים.
אם מחליטים לשחרר יותר כלפי חוץ – כלומר טיסות ממריאות ונוחתות כרגיל והבידוד אינו חמור עד אינו קיים, כפי שהוא כיום – חולים רבים ווריאנטים חדשים ימשיכו להיכנס לישראל. אז לא תהיה לנו ברירה אלא להיכנס לסגרים הדוקים וארוכים לפני שמערכת הבריאות תקרוס.
להחזיק גם את הפנים וגם את החוץ פתוחים – משמעו לנסות להחזיק את המקל משני קצותיו. כל ניסיון לעשות זאת הוא ניסיון פופוליסטי, שרק מביא אותנו מהר יותר לעבר סגר חירום ואבדן שליטה. דרושה כאן הנהגה אמיצה שתחליט: פנים או חוץ.

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות