לחץ אמריקני-אירופאי כבד על ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות את מדיניותו, גם בנושא ירושלים, אחרת ישראל תבודד בזירה הבינלאומית גם על ידי ארה"ב

המקורות של תיקדבקה בוושינגטון: לאחר שתי השיחות הקשות מאוד שהיו לראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון ביום ד' 24.3 לפנות בוקר (יום ג' 23.3 בחצות לפי שעון ארה"ב), עם נשיא ארצות הברית באראק אובמה, ועם שרת החוץ הילארי קלינטון, ברור כי היחסים בין ממשל אובמה, לבין ממשלת בנימין נתניהו נמצאים במשבר עמוק, וכי נסיעת ראש הממשלה לוושינגטון לא רק שלא פתרה, או הקלה על משבר זה, אלא אף העמיקה אותו.
יתרה מזו, ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק ועוזריהם, קבלו את הרושם הברור כי ממשל אובמה עומד מאחורי צעדיהן של מדינות אירופה להחריף את צעדיהן נגד ישראל.
הרושם שהתקבל אצל הישראלים הוא, שאפילו אם ממשל אובמה לא עודד את הבריטים לגרש את הדיפלומט הישראלי מלונדון ביום ג', הרי שהממשל, שידע על צעדים אלה, לא רק שלא התנגד לצעדים הבריטים, אלא שבשתיקתו עודד אותם. במילים אחרות, הממשל מעריך כי הקרע בין ארצות וישראל יתגבר בזמן הקרוב, והוא אינו מוציא מכלל אפשרות כי גם וושינגטון תנקוט אמצעים, אם כי שונים, נגד ממשלת נתניהו.
המקורות של תיקדבקה בוושינגטון מוסרים כי ביום ג' וביום ד' לפנות בוקר, נתן הממשל נתן להבין, לכל מי שרצה בכך, כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא אורח בלתי רצוי בבירה האמריקנית. כל הפגישות של נתניהו עם אובמה, ביידן, וקלינטון, התנהלו ללא הודעות משותפות, ללא צלמים, וללא תדרוכים.
הממשל יצר בכוונה את הרושם כי השיחות עם ראש הממשלה הישראלי מתנהלות לא כמשא ומתן חופשי בין שני בעלי ברית, אלא כאילוץ שנכפה על הממשל. הטון שננקט בשיחות היה טון של הורדת תכתיבים לנתניהו מה עליו לעשות, ומה עליו לא לעשות. כיצד עליו לנהוג בנושאים הפלסטינים והאיראניים, ומה אסור עליו לעשות בתחומים אלה.
כל הניסיונות של ראש הממשלה נתניהו, ושל שר הביטחון אהוד ברק שפעל מאחורי הקלעים בניסיון להקל את הלחץ על ישראל נתקלו בוושינגטון בקיר אטום, ובסירוב אמריקני מוחלט.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי לאור התפתחויות אלה, אין כמעט כל משמעות להצהרות האמריקניות החוזרות ונשנות כי ארצות הברית וממשל אובמה מחויבים לביטחון ישראל. איראן, דמשק, חיזבאללה, והחמס, רואים, מרגישים, וחשים, בדיוק כמו כל אחר את השינוי החד במדיניות האמריקנית כלפי ישראל, ומבחינתם מדובר בקרע שיש להרחיבו, ובהזדמנות בלתי חוזרת לנסות האם ממשל אובמה ייסוג גם מתמיכתו הצבאית בישראל. במילים אחרות, המדיניות של ממשל אובמה מגבירה את הסכנה להתלקחות מזרח תיכונית חדשה. ובזאת ניווכח בזמן הקרוב.