למי ייללו צופרי האזעקה?

תיקדבקה. צה"ל ופיקוד העורף ייערכו במרכז ובדרום הארץ, ערב חג הפסח, ביום ג` ו-ד` 21.3-20 תרגיל גדול מפני פיגועי טרור לא קונוונציונאליים, פגיעות טילים במרכז הארץ, והפגזות כבדות של טילים בדרום. בהודעות של פיקוד העורף נאמר, כי יתורגלו הלקחים שהופקו ממלחמת לבנון. יום אחד לפני תחילת התרגיל, ביום ב` 19.3, כינס הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי את הפיקוד הבכיר של צה"ל, כל הקצינים החל מדרגת אלוף משנה, כדי להציג לפניהם את תוכנית הפעולה שלו לשנה הבאה. בהודעות הרשמיות שפורסמו נאמר כי המודבר בהצגת החזון לעתיד של הרמטכ"ל. הגדרה מוזרה זו איננה מבשרת טובות. `חזון` אפשר להשאיר לתקופות טובות ומבטיחות יותר מאשר התקופה הנוכחית, שהיא שעת שפל מדינית וצבאית של מדינת ישראל. מה שצריך עכשיו גם מצד הצבא וגם הממשלה הם מעשים. אבל היום קשה למאוד למצוא קבוצה אחת של אזרחים במדינת ישראל שמאמינה כי המכונה הממשלתית-הממשלית, והמכונה הצבאית הישראלית, כלומר צה"ל, מתפקדים ומתכוננים ברצינות למלחמה הבאה. צה"ל שקע שוב במה שהיה עסוק לפני מלחמת לבנון, פעולות צבאיות מוגבלות ושוחקות נגד טרור פלסטיני, שבמלחמה בלבנון כבר הוכח כי היה להן חלק בקהות התפישה והכושר המבצעי של הצבא.
במשך 9 החודשים שעברו מאז המלחמה, לא ראינו פעולה אחת של צה"ל, לא נגד פריסת הטילים המחודשת של חיזבאללה על גבול הליטאני, לא נגד העברות הנשק המסיביות הסוריות-איראניות לתוך לבנון, לא נגד העברות הנשק לתוך רצועת עזה, ולא נגד הצבת טילי הקסאם, הנמצאים לעת עתה במחסנים, בגדה המערבית. ייתכן מאוד כי הדרג המדיני משתק ואוסר על צה"ל לבצע פעולה כל שהיא. אולם גם אם הדברים נכונים, פירוש הדבר שהרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, נוקט בדיוק אותו קו מדיני-צבאי אותו נקט הרמטכ"ל היוצא דן חלוץ. כלומר, האחריות על התוצאה הסופית היא של הדרג המדיני ולא של הדרג הצבאי. גישה זו כבר פשטה את הרגל במלחמת לבנון.
כדי שכוח ההרתעה של צה"ל, שאבד במלחמת לבנון, לא רק בעיני האיראנים והערבים, אלא גם בעיניי עם ישראל יחזור, זקוק צה"ל גם לרענון שדרת הפיקוד שלו, וגם להוכיח כי עדיין מסוגל לבצע שורה של פעולות נועזות בעורף האויב. עד עכשיו אין סימן אחד שיעיד שלפחות אחד משני תנאים אלה עומד להתבצע.
מלבד הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, אלוף פיקוד צפון לשעבר אודי אדם, ומפקד אוגדת `הגליל` לשעבר גל הירש שהתפטרו, כל שדרת המפקדים של צה"ל שניהלה את מלחמת לבנון נשארה במקומה. בייחוד מדובר בסגן הרמטכ"ל האלוף משה קפלינסקי, שהאחריות הכוללת שלו לגבי התוצאה הסופית של המלחמה, איננה נופלת מזו של דן חלוץ. במפקד חיל הים האלוף דוד בן בעש"ט, שיש לו אחריות ישירה על המכה הצבאית הקשה ביותר שישראל, וציי המערב, ספגו במלחמה, בפגיעה באח"י חנית. ראש אמ"ן האלוף האלוף עמוס ידלין, שכוחותיו לא ספקו את המידע על הנשק הנ"ט, שיטות הלחימה, ומערכי הביצורים של חיזבאללה. ומפקד פיקוד העורף האלוף יצחק גרשון, שכוחותיו לא נראו ולא נשמעו בלמעלה משליש משטחה של ישראל שהופגז מידי יום על ידי מאות טילים. כל מה ששמענו מאז המלחמה מאלוף פיקוד העורף הוא הניסיון שלו, בתמיכת הרמטכ"ל, לחסום בעזרת צו על תנאי את הביקורת של מבקר המדינה מיכה לינדשטראוס, על תפקוד הפיקוד שלו במלחמה. איש במדינת ישראל לא שמע ולא ראה במשך 9 חודשים מאז המלחמה, שום הכנות רציניות למלחמה ולפגיעות בלתי קונוונציונאליות לא מצד פעולות טרור ולא מצד טילים. לא הממשלה ולא צה"ל החלו לארגן ולמגן את האוכלוסייה האזרחית מפני התקפות כאלה, שלא לדבר על כך כי אפילו במיגון יישובי עוטף עזה, אין התקדמות. גם התרגיל המתוכנן השבוע, מעורר חשד כי המדובר למעשה בניסיון של הרגעה פסיכולוגית, מאשר תרגיל מעשי. תרגיל בו תוצג פגיעה של טיל בבנין בן שלוש קומות בנתניה, הוא טוב אולי למצלמות הטלוויזיה, אבל אין בכך שום תשובה או הכנה למצב בו צפונה, מרכזה, ודרומה של מדינת ישראל יופגזו משלוש זירות של ירי טילים בעת ובעונה אחת.
לכן צריך לשאול את השאלה למי ייללו צופרי האזעקה בישראל ביום שלישי 20.3 בשעה 14:00? לתודעה המודאגת בלאו הכי של הציבור הישראלי? הציבור בארץ מודאג יותר מהמצב הפנימי בישראל בממשלה ובצה"ל, יותר מאשר מהאיומים החיצוניים.