לפירטים המודרניים אין ידים מווי ברזל ורגל תוחבת מעץ אבל יש להם ספינות מהירות, קשר לוויני ומודיעין משוכלל.

דרום האוקיאנוס השקט, לא הרחק מהאזורים בהם הוא מתחבר עם האוקינוס ההודי במזרח וים סין במערב, זה הוא האזור בו אוניה ולא חשוב איזה דגל היא מניפה מגיעה לגבול האמיתי של המאה עשרים ואחת. המים הבינלאומיים שם הם שטח ההפקר של הכלכלה הגלובלית החדשה. שם אין בעלויות או חוקים. כל אוניה המגיעה לשם נמצאת לבד ולבד היא צריכה להתמודד עם המציאות הקרה והאכזרית.
לדוגמא, המכלית הבינונית פטרו ריינג`ר, שהפליגה בשבוע באחרון של חודש יוני מנמל סינגפור עם מטען של דלק מטוסים ושמן דיזל בשווי של מיליון וחצי דולר שיעדו היה נמל הוצ`י מין סיטי בוויטנאם. יום וחצי הלוך ויום וחצי חזור. כמה שעות לאחר צאתה לדרך נצמדה אליה סירה מהירה בנויה מפיברגלס כחול ללא חופה המגינה על נוסעיה בפני השמש הקופחת. הסיבה העיקרית לכך כי העדר החופה, הצבע הכחול וצלליתה הנמוכה של הסירה לא אפשרו לצוות פטרו רינג`ר להבחין בה במכ"ם ואיש מתוך 20 אנשי הצוות לא העלה על דעתו כי הם נתונים בסכנה. על הסירה המהירה היו 12 שודדי ים. שבעה אינדונזים, שבעה מאליזים ושני תאיים. לבסוף לאחר שמונה שעות של שיט נצמדו השודדים לדופן המכלית, בעזרת תותחי חבלים זרקו סולמות מחבלים אל הסיפונים ועלו עליהם. כאשר הם לבושים בג`ינס כחולים וטי שירטס וכובעי גרב שכיסו את פניהם ומצוידים במשאטים ובאקדחים הם הופיעו פתאום על גשר הפיקוד. קצין המשמר נבהל וברח. השומר על הגשר הותקף ונשאר שוכב ללא הכרה. הקפטן ששהה אותו זמן בתאו וחשד שהוא שומע מהלומות עלה בבגדיו התחתונים על הגשר, שם חיכו לו ארבעה שודדים שהתגברו עליו. שודד חמישי שלף אקדח והצמיד אותו לראשו. לאחר מכן קשרו אותו בחבלים תוך שלוקחים ממנו את שעונו וטבעת הנישואים שלו. אחר כך זרקו אותו כפות לאחד התאים. במצב זה הוא נשאר 13 יום עד שמצאו אותו ואת שאר 20 המלחים במצב של אובדן חושים.
בינתיים השודדים צבעו באדום את ארובת האונייה, ומחקו את השם שלה. "פטרו רינג`ר" נעלמה ובמקומה הופיעה אוניה חדשה בשם "ווילבי". לדעת רב החובל הכפות האונייה פנתה מערבה והתקרבה לחוף הדרומי של סין. בנקודה מסוימת במסע האימים הוא הרגיש כי המכלית נעצרת. מהרעשים והצעקות הוא הבין כי השודדים נפגשו עם מכלית סינית הפועלת בשוק השחור והוריקו את המטען הדלק לתוכה. כאשר מלאכת העברת הדלק הסתיימה הסתלקו השודדים והשאירו את המכלית להיסחף בים ללא השגחה. לבסוף נמצאה האונייה על ידי ספינה של חיל הים של סינגפור שיצאה לחפשה.
לבעלי האונייה חברת "פטרו שייפס" בסינגפור יש רק 9 מכליות, אחת הן נעלמה בתחילת השנה ולעולם לא נמצאה יותר. איש גם לא שמע יותר מאומה על גורלם של 25 אנשי ציוותה.נראה כי אנשי הצוות נהרגו והאונייה עצמה טובעה או נשרפה קרוב לאחד החופים השוממים לאורך ים סין.
התופעה של שוד בים הפתוח הופיעה מחדש באמצע שנות השבעים במפרץ הפרסי ובים התיכון. אוניות שהיו עושות את דרכן מארצות הברית ואירופה לערב הסעודית ולמדינות המפרץ הפרסי היו נשדדות במזרח האוקיינוס ההודי או אפילו במפרץ הפרסי עצמו. בדרך כלל היו השודדים משתלטים על אוניות שהובילו מכוניות פאר לעשירי הנפט החדשים של העולם הערבי דאז. השודדים היו צובעים אז את האוניות מחדש, נותנים להן שם חדש, ממש כמו היום ומפליגים אתן למזרח הרחוק. בדרך, הפכו האוניות לבתי מלאכה ענקיים בהם היו צובעים את מכוניות הפאר מחדש ומשנים את מספרי המנועים וחלקי החילוף שלהן. אחד הנמלים במזרח התיכון אליהם היו מגיעים השודדים כדי לנוח היה נמל ביירות. בדרך כלל השודדים היו מתאכסנים במלון אלכסנדר שבעיר, שהפך למטה הבלתי רשמי שלהם.
בסוף שנות השבעים פרצה המלחמה בין עיראק לאירן והמפרץ הפרסי על כל אייו הרבים והפזורים הפך לאזור מלחמה. לא רק אוניות מלחמה מרוב ציי העולם, כולל ארצות הברית ורוסיה, שייטו בו אלא הצדדים הלוחמים פיזרו בו מוקשים ימיים רבי עוצמה. אלה לא היו תנאים נוחים לשוד אוניות. בתקופה זן עברו שודדי הים לפעול באסיה. לאט לאט הם התבססו באזורים אלה כאשר הם יוצרים קשרים לוגיסטיים וקשרי מודיעין עם סינדיקטים מקומיים של פשע ועם מאפיות סיניות הפועלות בדרום סין.

מעשי השוד הימיים באזורים אלה התגברו, מאמצע שנות השמונים, בקצב כזה עד שהם מהווים היום סכנה אמיתית לא רק לספנות המסחרית אלא גם לבעלי יאכטות פרטיות. ב-1989 נרשמו 48 מעשי שוד ימי, ב-1999 נרשמו 295 ובחלק הראשון של השנה יש עליה של 40 אחוז במעשי השוד. הגורמים לשוד ים אינם שונים בהרבה מאלה שהיו לפני כ-500 שנה. אוניות מובילות אוצרות למדינות העשירות דרך מסלול העובר דרך אזורי עוני וייאוש. אוצרות היום אינם יותר בשמים ומשי אלא דלק סילוני, מתכות אשר אפשר להעביר בקלות לשוק השחור תמורת תשלום מזומנים על המקום. מעשי השוד הגדולים והנועזים ביותר מכונים בעגה המקצועית "אוניות רפאים". פעולה כזו דורשת תכנון זהיר וממושך. המטרה לשדוד אוניה להחליף את הזהות שלה ואז היא נעלמת לתמיד, כאילו אף פעם לא היתה קיימת. פעולות כאלה מבוצעות היום על ידי סינדיקטים המאורגנים טוב יותר מאשר חברות ענק ידועות. סינדיקטים אלה נמצאים כיום כמעט בכל ערי הנמל המרכזיות של דרום מזרח אסיה. תמורת 300.000 דולר אפשר להזמין אצלם היום חטיפת אוניה ולקבל אותה עם זהות חדשה על מטענה כעבור שלושה ימים, מהר יותר ממשלוח מעטפה או חבילה רגילה בשירות אקספרס מיוחד.