מדוע גבי אשכנזי החליט שלא להצטרף לבני גנץ? לאחר תופעת מפלגות היחיד ניצנים ראשונים של דינסטיות משפחתיות עשירות
המאמץ של רוב כלי התקשורת הישראליים להעניק למערכת הבחירות אופי כי המדובר במערכת הבחירות האחרונה בה משתתף בנימין נתניהו הביא, ביום ב' 11.2, לתופעה בה הידיעה הפוליטית החשובה ביותר לפיה גבי אשכנזי החליט שלא להצטרף לשום מפלגה הרצה במערכת הבחירות הנוכחית נדחקה הצידה וזכתה לכיסוי כמעט אפסי.
מה שכן זכה לכיסוי היו שתי נשים שרקדו ריקודי בטן בפריימריס במפלגת 'העבודה', להקת מתופפים מעצבנים שלבשו טי שירט עליהן הייתה כתובת 'מתחייב לשינוי', ובקבוק שמפניה שאחת הרוקדות נכשלה להציב על ראשה. למעשה, אלמלא הכיסוי שהתאמץ ליצור רושם, כאילו המת הפוליטי קם לפתע לתחייה, היה מדובר בהלוויה פוליטית עצובה של מי שהייתה פעם המפלגה הגדולה ביותר בישראל.
הבשורה היחידה בבחירות 'בעבודה' הייתה בחירתו של איציק שמולי במקום הראשון, אבל גם הוא התיישר מיד לפי הקו והכריז, כי הוא מוכן לוותר על המקום אותו קיבל בבחירות המקדימות, כדי להקים גוש חוסם לנתניהו. פירוש הדבר ששמולי מוכן כבר לדלג מעל גבאי ולהביא את מפלגת ה'העבודה' תחת הנהגה שונה-אפילו חיצונית.
לגבי יתר התוצאות אפשר וצריך להניח, כי סתיו שפיר לא תהייה גולדה מאיר שנייה, וכי בסופו של דבר ייכשל המהלך של אבי גבאי להקים לעצמו מפלגה אישית דוגמת יאיר לפיד ובני גנץ.
דבריו של שמולי הם חיזוק לידיעות המתפרסמות כאילו רוב המנהיגים של מפלגת 'העבודה' שנבחרו ביום ב' עומדים לפרוש ממנה, כדי להקים עם מר"צ, ציפי ליבני ואהוד ברק, שני אישיים פוליטיים נוספים בעלי הון, מפלגת שמאל חדשה-'רעננה'.
מדוע סירובו של גבי אשכנזי להצטרף לחיים הפוליטיים חשוב כל כך?
בגלל המשמעות של החלטתו שפירושה שהוא איננו רוצה להצטרף לרשימה של בני גנץ 'חוסן לישראל'.
אפשר וצריך להבין את אשכנזי. למה הוא צריך לשים את עתידו הפוליטי בידיים של שני רמטכ"לים לשעבר שאינם מסכימים ביניהם על שום נושא פוליטי, ובידי רשימה של מועמדים לכנסת שרובה מרוכבת מטירונים פוליטיים, רובם אלמונים, שעדיין עוד לא השתתפו בשום מערכת בחירות.
הדבר היחיד המרשים שבני גנץ עשה עד עכשיו מלבד 'הזינוק' שלו בסקרים, הוא לאסוף מסביבו קבוצה מרשימה של יחצ"נים ומומחי בחירות למיניהם, המצייצים כל הזמן בביטחון מוחלט 'כי הנה בא ראש הממשלה הבא'.
גבי אשכנזי מעדיף שלא להצטרף ללהקת מעודדים זו, שהתוכנית הפוליטית היחידה שלה היא להדיח את נתניהו ולהמליך במקומו את גנץ. מאחר ובשלב זה התוכנית הזו איננה מציאותית, מעריך אשכנזי מעריך ובצדק, כי מערכת יחסי הציבור האינטנסיבית הזאת לא תחזיק עוד זמן רב מעמד, ועכשיו יתחיל תהליך ירידתו של גנץ בסקרים.
גם הידיעות המתפרסמות על אי סדרים בספירת הקולות בבחירות המקדימות 'בליכוד', וכי הזיופים כוונו בעיקר מול מועמד אחד ויחיד-גדעון סער, היא המשך המערכה התקשורתית נגד נתניהו. יד נעלמה הוסיפה קולות למועמדים, ואותה יד גרעה קולות מגדעון סער.
בסופו של דבר הורה נתניהו להקליד מחדש את התוצאות כדי להעמיד אותן על דיוקן.
אולם הצעד החשוב שנקט נתניהו ביום ב' הייתה ההודעה שלו כי בכל מקרה הוא לא יקים קואליציה עם מפלגת 'חוסן לישראל' של בני גנץ. בכך נטל נתניהו את היוזמה הפוליטית מידיו של גנץ אשר לא פסל אפשרות של הצטרפות לממשלת נתניהו, כאשר הוא מודיע לו מראש כי בשלב זה מקומו באופוזיציה. מהלך זה נועד גם לחסום את חברי 'הליכוד' אשר חשבו להצביע בעבור גנץ, כאמצעי להחלשת מעמדו של נתניהו בממשלה הבאה.
תופעה חשובה אחרת שנדחקה הצידה במערכת הבחירות הזו היא הניסיון הראשון בפוליטיקה הישראלית להקים הנהגות משפחתיות עתירות ממון.
זה לא היה מקרה, שיום אחד בלבד לאחר שהתבשרנו על בחירתו של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים לשעבר בעשירייה הראשונה של 'הליכוד', גיסתו אלונה ברקת הצטרפה למפלגת 'הימין החדש' שבראשה עומדים נפתלי בנט ואילת שקד. המהלך זה שנועד להבטיח, שאם לאחר שנתניהו ירד מהשלטון וגוש הימין יתאחד, למשפחת ברקת יהיה מקום מרכזי ברשימה המאוחדת החדשה, הוא כל כך שקוף, שאי אפשר ואסור להתעלם ממנו, בייחוד שלפי השמועות עומד מאחוריו איל ההון שלדון אלדסון.
